ייעצו בכתיבת הפוסט הזה, ותרמו דוגמאות מנסיונן המקצועי: am_ph, מיכל טרודלר, ExMaahal, והילה נגה.
לפני שמתחילים: אם אתה חושב שהמצב של נשים בהייטק מצוין, ונמאס לך מתרבות הפי.סי. וההשתקה של גברים שבסך הכל רוצים לדבר על פסיכולוגיה אבולוציונית שהתאימה את חלקנו לתפקידים טכנולוגים ואת חלקנו לטפל בתינוקות – בבקשה דלג על הפוסט הזה, אל תגיב לו, קח לך איזה ספר טוב של איין ראנד וקצת פחמימות והנח לנו.
מה פתאום עכשיו? וגם למה? יש כבר שוויון זכויות לנשים, אז מה העניין?
הפוסט הזה נכתב בהשראת כל מיני מקרים בתעשיית ההייטק (בגוגל ובאובר, ובכתבה הזאת) ובהשראת תגובות של כל מיני גברים בעלי כוונות טובות, שמבינים שיש לנו – העובדים והמנהלים בהייטק הישראלי – בעיה בכל הנוגע לנשים – ביחס הפרטני שלנו אליהן, בנורמות החברתיות, ובנורמות הארגוניות. יש לנו הרבה מילים יפות על דייברסיטי, ואנחנו פמיניסטים בנשמה והכל אחלה, אבל בסופו של דבר, עם כל הכוונות הטובות, כשאנחנו מרימים את הראש לראות מי הקולגות מסביבנו, אנחנו רואים בעיקר גברים.
אם תשאלו נשים מהתחום, ואני שאלתי, אחת הסיבות המרכזיות היא שזו סביבה שמקשה על נשים יותר מעל גברים. אני יודע שלחלקכם זה נשמע ממש תמוה. אני יודע כי זה סיפור דומה להטרדות רחוב – נשים וגברים חיים בעולמות כמעט מקבילים – נשים מוטרדות ברחוב, צועקים עליהן, נוגעים בהן, וגבר יכול להגיע בשקט לגיל 30 בלי שיהיה לו מושג שזו החוויה היומיומית של הרבה מהנשים סביבו. הייתי במקום הזה, לקח לי זמן והרבה סיפורים מזעזעים להאמין, והתבאסתי עמוקות.
But I digress.
הסביבה הזו שמקשה על נשים – היא אנחנו, הגברים בהייטק. ובניגוד למה שהאינטואיציה הגברית שלכם מספרת לכם – הבעיה היא לא רק האפס ההוא שחושב שנשים לא יודעות לתכנת ואשכרה אומר את זה במפורש. יש הרבה דברים קטנים אחרים במהלך היום שהופכים את חוויית העבודה של אשה בהייטק לקשה יותר, ופוטנציאלית משפילה ומקטינה לאין ערוך יותר מזו שלנו.
בואו נעצור רגע לדבר על הדברים הקטנים האלה שקורים לאשה במהלך היום, ההערה הלא-במקום, ההתייחסות למראה החיצוני, הבדיחה על נשים וטכנולוגיה, הדאחקה על הפמינאציות האלה: דמיינו אדם עם סיכה, שמסתובב במשרד ודוקר אתכם מדי פעם. כל דקירה כשלעצמה לא מאד כואבת, ואולי הוא מחייך ואומר שזה היה בצחוק, אבל אחרי כמה פעמים אתם תתהפכו עליו, והמתבונן מהצד יחשוב שהתחלקתם על השכל, כי כולה סיכה, מה אתם עושים עניין? אתם קצת היסטרים, אולי זה הזמן הזה בחודש הא?
וכשאומרים שסביבת העבודה קשה לנשים, לא מתכוונים שהשולחנות לא מתאימים, אלא מתכוונים לבני האדם האחרים, הגברים שעובדים שם. זה מבאס כי זה אומר שיש לכולנו חלק בזה, אבל זה גם מעודד – כי זה אומר שיש לנו מה לעשות.
אז מה יש לנו לעשות?
הו, אני שמח ששאלתם.
11 טיפים שיעזרו לכם לא להיות חרא לנשים בהייטק, ולהתמודד עם מי שכן:
מה כן לעשות –
- הניחו מראש שאשה שמדברת איתכם או מרצה לפניכם יודעת על מה היא מדברת (assume competence). יש נטיה (בעיקר לגברים מנסיוני) להטיל ספק במומחיות ובהבנה של המרצה – אשה או גבר – ונשים סובלות מזה גם כשהן לא בתפקיד המרצה.
- כשמגיע – תנו קרדיט מפורש לנשים על דברים שעשו ורעיונות שהציעו.
- תנו גב לקולגות נשים – למשל אם מישהו קוטע קולגה באמצע משפט, תקטעו אתם אותו ותגידו “רגע רגע, אני רוצה לשמוע מה X התחילה להגיד”.
- הקפידו לדבר בכבוד אל הנשים בחברה וגם עליהן כשהן לא נמצאות. אם מתייחסים לנשים באופן מזלזל, מתעסקים במתי מישהי עם ילדים עוזבת את העבודה, איך נשים בחברה נראות ומתלבשות, זה מעביר מסר לכל מי ששומע שנשים לא צריכות להיות שם. ואם אתם שומעים דבר כזה – לא לשתוק – ראו סעיף 3.
מה לא לעשות –
- אל תקטעו אותן באמצע משפט. עושים את זה לנשים כל הזמן.
- אל תפילו מטלות “רכות” אוטומטית על הנשים בצוות. מישהו צריך לסכם את הישיבה ולשלוח לכולם? מישהו צריך לפנות את השולחן מהצלחות בסיום הישיבה? תעשו את זה אתם, או אם אתם מנהלים ותמיד איכשהו יוצא שהנשים עושות את זה – תגדירו אתם מי עושה את זה ושימו לב לאיזון.
- המקום של הפוסטר ההוא / שומר המסך ההוא / גליון בלייזר האחרון – הוא לא במשרד.
- אל תנהלו דיוני עבודה בצעקות. אווירה ווכחנית שבה אי הסכמות נפתרות על ידי וויכוחים ועצבים והרמת קול, היא אווירה שגברים מחוברתים לתפקד בה יותר טוב מגיל צעיר, ולכן היא מפלה נשים לרעה. אנחנו אנשים מבוגרים, אין שום סיבה להתנהל ככה. אפשר לשקף את המצב לכולם (“בואו, אין סיבה שנצעק, בואו נרגיע רגע”), נסו לזהות אם יש מישהי שמנסה להכנס לשיחה ולא מצליחה – ותנו לה גב (“שניה שניה, X אמרה משהו ולא שמעתי, שניה. X, מה אמרת?”).
- אל תתנו גב ואל תספקו תירוצים לקולגות שמתבטאים בצורה סקסיסטית/מיזוגינית. להגיד שזו “הטרלה”? לא תירוץ. להגיד שזו מוזרות חברתית וחנוניות קיצונית? לא תירוץ, כפי שזה לא תירוץ לגזענות, אנטישמיות, והומופוביה. אומרים שזה היה בצחוק? לא תירוץ (זוכרים את סיפור האיש עם הסיכה?). הגיבו בנחרצות ואל תחששו להיות לא מגניבים. אנחנו עובדי הייטק, באנו לא-מגניבים מהבית.
- אל תתייחסו אל הנשים שסביבכן כאילו הן המורות הפרטיות שלכם לפמיניזם. לא על זה משלמים להן. לא מבינים משהו בפמיניזם? משהו לא מסתדר לכם? אתם מסכימים בעקרון שיש בעיה אבל לא בטוחים שאפליה מתקנת זו הדרך, ורוצים לדבר על זה – עזבו את הקולגות הנשים שלכם בשקט. אתם לא הראשונים לשאול אותן. בתור נשים בעולם שרובו גברי, סביר להניח שכל אחת מהן עברה המון שיחות כאלה. ואם כבר שאלתם – אל תצפו ממנה להיות נחמדה ומתוקה. מה שבשבילכם הוא דיון אינטלקטואלי תיאורטי, הוא החיים שלה. נסו להקשיב יותר מלדבר, ולדבר ברגישות כשאתם כבר עושים את זה.
- אל תניחו שכוונות טובות זה מספיק. אולי אתם פמיניסטים בלב, אבל אתם עדיין יכולים להתנהג בצורה שתפלה נשים, וזה שהתכוונתם לטוב זה לא נסיבות מקלות ולא יעזור להגיד את זה. אם מישהו, ובעיקר מישהי, מעביר ביקורת על ההתנהלות שלכם – תקשיבו. ואם אף אחד לא אומר לכם – עדיין תבדקו את עצמכם מדי פעם, תטילו ספק, תשאלו ותבקשו משוב ועצות מנשים, עדיף לא אלו שעובדות איתכם. אם אשה אחת אמרה לכם שמשהו הוא לא נורא ואחלה, ואחרת אומרת שזה כן נורא – תחמירו, עדיף להזהר לחינם מאשר לדרוך על מישהי בטעות.
ועוד נספח טיפים קטן למי מכם שמראיין או אחראי על תהליכי מיון, אף שהם ראויים לפוסט נפרד:
- הגדירו את דרישות המשרה בצורה ברורה ולא מוגזמת מבחינת שנות נסיון וסופרלטיבים. נשים נוטות להגיש קו”ח למשרות שהן עומדות בדרישות אליהן, וגברים הרבה יותר “גמישים” במובן הזה. נינג’ות יש בסרטים, כרישים יש בים, רוק סטארז לא עובדים בהייטק, ולא צריך לכתוב 5 שנות נסיון, אם תקבלו גם מי שיבוא עם שנתיים.
- התעלמו ממצב משפחתי וסידורים משפחתיים. מי שמציגה מועמדות מכירה את גבולות הזמן שלה היטב, זו החלטה שלה, לא עניינו של המעסיק.
- שימו לב שאתם לא מקשים על נשים שלא לצורך. מחקר שיצא מראה שבראיונות למשרה אקדמית – מה שקרוי Job Talks – המראיינים מקשים על מרואיינות יותר מעל מרואיינים. למה? לא יודע, אבל אתם יכולים לנסות שזה לא יקרה לכם.
- אין לכם אשה בצוות שמראיין מועמדים/ות? למה, בעצם?
בקשר למצב משפחתי בסידורי מיון – איך זה יכול להשפיע בכלל? במקרה שמועמדת מתחילה סתם ככה לספר על המשפחה שלה באמצע הראיון?
תרגום לאנגלית! :)
לגבי החלק האחרון, והסידורים המשפחתיים: הייתי מוסיף באופן כללי להקפיד על מה מותר ואסור לשאול בראיון עבודה. #3 זו בדיוק דוגמא לדברים שאסור לשאול בראיון
סליחה, זה #2 שאסור
למה רק ההייטק? הרי הגיע הזמן שבכל מגזר נלמד להתנהג, הוא צודק לחלוטין שגם כאלו שמשוכנעים שהם פמיניסטיים, חוטאים בהומור נמוך ולקוי(לצערי גם אני, עד שבנותיי מעמידות אותי במקום)
מצויין.
הרבה אנשים חושבים שאם הם קראו והפנימו עמדות יותר פרוגרסיביות כלפי נושאים מגדריים אז הם כבר חלק מהפתרון, והם בכלל לא מודעים לכך שהם נושאים עמם מבנים חברתיים בעיתיים שהועמסו עליהם מלידתם. הצד הפרקטי והטכני של קידום וקבלה של נשים כשווים זוכה להזנחה, ולכן זה משמח שאתה כותב דווקא למקום מאוד פרקטי וספציפי.
אני רק אוסיף על דברי הטעם הרבים שלך את הכתבה המצמררת הבאה, שמוסיפה עדות מאוד עוצמתית (לדעתי לפחות) לקשיים שבהם נשים נתקלות רק מעצם היותן נשים.
http://www.huffingtonpost.com/entry/what-happened-when-a-man-signed-work-emails-using-a-female-name-for-a-week_us_58c2ce53e4b054a0ea6a4066
תודה רבה.
כאישה בסביבה גברית התחיל ממש להציק לי לאחרונה שפניות פומביות הן אך ורק בלשון זכר בסביבתי. אנשים מצויינים, מנהלים יקרים, מצטיינים נבחרים… מה קרה ל”גבירותי ורבותי״? זה לא קשה, לא עולה לאף אחד כמעט בכלום, אבל כשאני מציינת את זה יש אלו שממש מתווכחים איתי שלא צריך…
תודה לך על הפוסט לעיל. כל מילה בסלע.
פוסט מעולה.
החיבור לכאורה בין שוביניזם לימניות מיותר ומעצבן (קח לך איזה ספר טוב של איין ראנד).
התחברתי לכל מילה. ואם אשה מתחילה ״להפנים״ איך עובדים הגברים ולעבוד כמוהם היא מקבלת הערות של הנה מנהלת.. גבר. אין כמו פגיעה בזהות האישית הנשית כדי להרחיק אותך אפילו יותר.
אני 20 שנה בהייטק, זמן מספיק כדי לטפח עור של פיל ועדיין להגיד, פוסט ששווה לקרא ולהפנים.
מעולה!
לגבי סעיף מספר 6 ב- “מה לא לעשות”: אל תתייחסו אל הנשים שסביבכן כאילו הן המורות הפרטיות שלכם לפמיניזם.
אוקיי, קראתי, ונראה לי שאני מבין את הרציונל מאחוריו, אבל עדיין מאוד קשה לי לבצע / לעמוד באיסור הזה.
מי כן תלמד אותי? מהי סיטואציה או הקשר בה כן בסדר לגשת ולשאול?
באופן אישי אני לא חווה את העולם כאישה, וזה מייצר מצב בו יש המון דברים שלאישה הם טריויאליים אבל לי הם לא ברורים מאליהם. על מנת להבין אני צריך ללמוד פמניזם ומגדר באופן אקטיבי יותר. ממי אלמד?
בלוגים ומאמרים באינטרנט, גוגל, מעקב אחרי פרסומיםמפמיניסטיים, ממש כמו שאנחנו למדנו
האפליה מתחילה בבתי הספר. כאשר יהיה מספר שווה של בנות ובנים בבתי הספר המקצועיים ובכלל במגמות מחשוב, רק אז יהיה שיויון אמיתי.
עד אז הכל דמגוגיה זולה.
מחקרים מצביעים על 2 דברים שמסייעים לכך:
1. שלילת הבחירה מהתלמידות: ניתן לראות זאת במגזר הערבי שמצטיין בנוכחות תלמידות במקצועות הטכנולוגיים, הם פשוט מייעדים את התלמידות החזקות למקצועות ה-STEM וזה עובד.
2. תקדימים זמינים- אנחנו נוטים לבחור עיסוק בהתבסס למה שאנחנו רואים בסביבה שלנו. יותר מודלים זמינים אמורים לעודד בחירה מוגברת.
ככה שיש לעודד את זה בשני הכיוונים. לדחוף בבית הספר ולעודד את הקיים.
כתבה מעולה ואינפורמטיבית. הגיע הזמן שינסחו זאת.
אגב, כדאי לשים לב לאיך מתייחסים למיעוטים נוספים: ערבים, חרדים, אתיופים, להט”ב, מתנחלים, שמנים, מבוגרים, בעלי מומים, עולים חדשים. אל כולם ראיתי יחס סטריאוטיפי ומפלה (לפעמים גם ראיתי את זה על עצמי).
כלל זהב שטוב לכולם: נסה להקשיב לאדם שמולך ולשפוט את דבריו במנותק מהקבוצה אליה הוא שייך. אל תניח שאתה מעל כל זה כי אף אחד לא מעל כל זה, אלה שחושבים שאין שום בעיה הם לרוב עיקר הבעיה
אני רוצה להעלות בעיה מתודולוגית מסוימת בגישה הזו.
אני מסכים עם כל מילה בפוסט, וחושב שחייבים להעלות מודעות לכל הנקודות האלה, ומתכוון לשים לב בעצמי לכולן.
אבל – זו שגיאה להעלות רק את הבעיות שנתקלות בהן הנשים שנשארו בתעשייה, ושאיתן קל להתייעץ. הבעיות החמורות (או, אולי, בעיות חמורות נוספות), שגם בהן צריך לטפל, הן אלו שנתקלו בהן הנשים שלא נמצאות בתעשייה (בין אם מלכתחילה לא הגיעו אליה על אף שהן התעניינו בתחום, ובין אם הן עזבו בגלל הקשיים). בעיות אלה לא בהכרח חופפות את אלו שמעלות נשים שכן מתמודדות בתוך חברות ההייטק.
עלינו לחפש את הנשים שלא הצליחו להגיע לנקודה הזו, ולשאול דוקא אותן מה הרתיע אותן; בנוסף, כדאי אולי לשים לב מה ההבדלים בין נשים שכן הגיעו עד הלום לנשים שלא, ואילו מכשולים היו עלולים להפיל את האחרות בדרך.
לגבי חוסר הקשבה בדיונים…זה לא רק חלקן של הנשים. תרבות הדיון, בעיקר בסטארטאפים היא על הפנים.
אני זוכר אינספור מקרים ששמעתי בדיון שטויות ולא הצלחתי להשחיל מילה עד שבסוף התייאשתי.
דווקא היום כשאני עובד בחברה גדולה מאד עם סדר גודל יותר של דיונים התרבות יותר מעודנת ומקשיבה…אולי כי ישראלים הם המיעוט בדיונים.
פשוט מצוין
פינגבאק: השקוף היום, שקוף מאד | פוליטיקלי קוראת
פינגבאק: Software Manager? Here’s How You Can Make Sure Your New Hire Onboards Onto a Bias-Aware Environment | by Victoriya Kalmanovich | The Startup | Sep, 2020 - THEBUSINESS