88 thoughts on “שם ועכשיו”

1. מצפון זה זין

2. אז כמו שאמרתי בטוויטר, אחד הזמרים שאני הכי אוהבת הוא דיוויד רוביקס.
   את הבעייתיות הזו הוא מקפל לתוך השיר הזה שלו: I'm a better anarchist than you http://www.youtube.com/watch?v=jaWNhKYzh3Q שנכנס ראש-בראש עם הצורך שלו לחיות את אמונותיו תוך שינוי המציאות.

   יצא לי לראיין אותו ואת אטילה הסטוקברוקר אחרי הופעה שלהם כאן, משהו כמו 2006, ושאלתי אותם אם הם לא מפחדים לשיר את מה שהם שרים. שניהם הנידו בראשיהם. לא, לא, הם בעמדת פריווילגיה, לא יאונה להם כל רע. גברים, לבנים, אחד מהם חצי יהודי – הם האדם העליון, בתצורתו הנוכחית כאן ועכשיו.

   לא הצלחתי ליישב לעצמי את הבעיה הגלומה בפרדוקס הרדיקליזציה. לדעתי זה נובע מחוסר-סבלנות, אולי: אם *אני* כבר הבנתי שיש בעיה, אז שפתרונה יופיע מייד.
   וזהו שזה לא מספיק שאני הבנתי. וכשהייתי רק-צמחונית ידעתי את המחיר (עבור חיות) של כל ביצה וכל שלוק של חלב. ואז כשגופי קרס מזה, עימתתי את עצמי עם השאלה של מה-עושים-לתיקון-עולם-מתוך-גוף-שבור.

   אין לי תשובה טובה. רק סבלנות, וגם זה במידה פחותה מדי. ושירים מצחיקים. ועולם שבור.

3. איך אני מתגעגע אלייך, כפרה עלייך.

4. מרתק ומעורר תחושת הזדהות, ובכל זאת עולה השאלה של הקונקרטי,\לפחות אצלי, חלק מהסיפור של השמאל, (וגם של הקבלה הלוריאנית אם מדברים) הוא לתחושתי חוסר הקונקרטיות, הרי זה לא האמת שאפשר לשנות את כל המציאות החיצונית באמצעות רצון או אפילו שינוי חיצוני, זה פשוט גדול מדי מורכב מדי, יש פה סוג של אטימות ויהירות, ואני אומר את זה כמי שחווה את זה עדיין את היהירות והאטימות הזאת על עצמו. באיזשהו מקום חוסר הקונקרטיות גם לא מאפשר תזוזה. אז מה נשאר?
   לא הרבה אם מחפשים את חוסר הצדק, אבל נראה לי שדי הרבה אם מבינים שחוסר הצדק הוא תופעה אנושית ובתור שכזאת הוא מלא בנסיבות ואם הוא מלא בנסיבות אפשר לשנותן לאורך זמן.

5. איתמר,
   לקרוא את הפוסט הזה זה גם להכות על חטא על כך שבעת האחרונה סבלנותי לא עמדה לי לקרוא כלום (מסיבות אישיות-משפחתיות) ולכן לא קראתי פוסטים שלך. לא נורא, אקרא לאחור. טעות שניתנת לתיקון.
   אמנם באת לדבר על השמאל הרדיקלי ודיברת על פמיניזם ואנטי פמיניזם – אבל לא נורא, ×›×™ הם היינו הך. ההערה החשובה נוגעת דווקא לתודעת זכויות אדם, שהן הבסיס לשניהם. תודעת זכויות אדם היא תודעה חסרה. אנשים מתבלבלים בלבול עמוק בין רגשותיהם (נפגעתי, נעלבתי וכד') וזכות התגובה למי שפוגע בהם, לבין זכויות אדם אוניברסליות שהפגיעה בהן לא יכולה להיות פורמט התגובה, שכן אז הם מנציחים בעצם את הפגיעה נגדה באו למחות. ×–×” בלט מאוד בסיפור האחרון על הכנס שבוטל, שהביא אותי גם למסקנה מייאשת שקטנים הסיכויים שרוב מי שמגדירים עצמם שמאל רדיקלי או פמיניסטיות/ים, יבינו את ×–×”. ×–×” דורש יכולת הפרדה פנימית, ששואבת משאבים פנימיים של התעלות על הרגע – שאין להם לתת.
   לגבי הפוסט המצויין של מיטל (שאשתמש בו כחומר חובה בקורס שאני מעבירה) – האנטי פמיניסטיות שהיא מתארת (אני רואה קצת יותר מורכב, אגב, את התופעה – אבל אגיב שם), מזכירות לי את תפיסת האנטי-גרופ בהנחיית קבוצות: קבוצה בתוך הקבוצה שמתארגנת כחזית מול הקבוצה ומייצרת מרד ועד לפירוק הקבוצה, מכיוון שהן מגדירות את עצמן דרך ההתנגדות.
   בהמשך לפוסט שלך, מפנה אותך גם לזה של עופרי אילני על ההוקעה בשמאל.

6. תודה על הפוסט. מקווה שייתן קצת כוחות להמשיך, עם טיפה פחות שנאה לסובב ולסובבים (וברוך השם יש מספיק). לא יכולת לסיים עם איזה "יהיה טוב" במקום "ככה זה"?

7. מסכימה עם כותב המאמר כמעט בכל הנקודות להוציא את עניין המהפיכות והאוטופיות. אני דווקא כן נוטה להאמין במהפיכות ובאוטופיות, ומעדיפה ליפול ל'מלכודת' השניה – המהפיכה – מאשר למלכודת השנאה לכל האנשים האדישים.

8. פוסט חשוב. תודה.

9. אני מתחילה להרגיש כמו מסיונרית עם היוטיוב הזה, אבל כאן זה ממש מתבקש

   http://www.youtube.com/watch?v=M5THXa_H_N8

   http://www.youtube.com/watch?v=uSAzbSQqals

   (פיירפורקס 4 לא מראה את הקפצ'ה, יימח שמו)

10. פוסט מעורר הזדהות, כרגיל.

    מסכימה לגמרי עם תחושת החוסר טעם במהפכות. כדאי לקרוא על המהפכה הרוסית בספרו הנהדר של פלטונוב 'בעולם נהדר ואכזר'.

    אופטימיות, בעיניי, היא האמונה ביכולת לשנות דברים בזהירות, בלי להפוך את חייהם של אנשים רבים מדי.

11. אחחח, איתמר. כפרה עליך!

12. פוסט חשוב וטוב. תודה לך.
    מסכימה עם כל מילה.
    לפני שנים רבות השתתפתי בפגישות של חוג פמיניסטיות ופרשתי כשפרצה מלחמת [—] ואז כולן רצו להלחם כגברים ואני סברתי שמלחמה היא אנטי פמיניסטית… ושאנחנו צריכות להלחם במלחמה עצמה.
    היום אני מקנאת באנשים שמצליחים לתרום באופן מעשי לפעילות השמאל.
    אני תורמת רק לחוג המשפחה שלי וגם זה מאבק אינסופי, בחלקו פמיניסטי. אני מסכימה אתך ועם תמר שאמרה 'אופטימיות, בעיניי, היא האמונה ביכולת לשנות דברים בזהירות, בלי להפוך את חייהם של אנשים רבים מדי.'
    אופטימיות קשורה בהחלט לראיה אוטופית שהיא נחלת השמאל והניתוח שלך בנושא זה יפה.

13. יואבי?

14. !

15. רוביקס ענק. עשה לי את הלילה.

    וכן, סבלנות. גם אם זה קשה.

16. מצטרף לאיה בשאלתה.

17. אני לא יודע אם אני מסכים. כלומר, אני מסכים שראיית כל העוולות הללו יכולה להוביל ליאוש, אבל אני לא חושב שזו אטימות או יהירות. זה פשוט תוצאה של לנסות לבלוע יותר מדי בבת אחת, וזה די אנושי, לא?

18. לגבי הכנס, אני חושב שאשכר אלדר כהן טעתה מאוד, אבל קשה להאשים אותה באי יכולת הפרדה בין הפגיעה האישית לפגיעה הכללית. ובכלל, נראה לי שאם יש משהו שלא אבין בעולם זה ההתנהלות של כל הצדדים בסיפור הזה.

    לגבי הפוסט של מיטל, מאוד התאפקתי לא לכתוב "בורדייה". וכן, חלק מהדינמיקה החברתית היא יצירת התבדלות. אבל אני חושב שעדיין מעניין לשאול למה ההתבדלות מגיעה דווקא מהכיוון הזה, כלומר האנטי-פמיניסטי.

    קראתי את הפוסט של אילני, והאמת שהוא היה אחת הסיבות לפוסט הזה. קל לראות איך ההוקעה יוצאת מתוך הסיבות שפורטו כאן. כי אם אתה לא יכול אלא לבחור את המאבקים שלך, אתה חייב להצדיק את הבחירה הזו לעצמך. ולכן סדרת המאבקים בתוך השמאל על איזה מאבק נחשב יותר, מגדיר יותר, את הקבוצה כולה.

19. אני קצת מכור ל"×›×›×” ×–×”", למען האמת 🙂

20. אני לא מעדיף ליפול לאף אחת מהמלכודות האלה, אבל מלכודת האוטופיה מסוכנת בעיני.

21. מה תודה? רטווט!

22. מגניב. אראה את ×–×” מאוחר יותר. תודה 🙂

23. יותר מדי אנשים ממליצים לי על פלטונוב. אולי באמת הגיע הזמן שאקרא אותו.

24. 🙂

25. תודה רבה.

26. קראתי את הפוסט ואני מודה שאני לא מבין מה אתה רוצה, על מה אתה לוקח אחריות בחיים שלך, מה אתה רוצה שיהיה, מה הקשר בין פמיניזם לשמאל רדיקלי, למי אתה מכוון.
    אני קראתי אוסף של רעיונות שבסופו חשתי סחרחורת שהביאה לי את המחשבה שאולי גם לך זה לא ברור?

27. אני לא כל כך יודע איך להגיב לזה. כלומר, אין לי את הכוחות לסכם את הפוסט לשורה וחצי, ואני לא בטוח שאני יכול.

28. (ראשית, פוסט מעניין וכו וכו)

    *בכלל לא בטוח במה שאני רושם כרגע

    שמאל, ימין, מרכז או מה שלא יהיה, זה הכל חלק מאותו משחק.
    נדמה לי שסארטר אמר פעם שאם היהודי לא היה קיים, האנטישמי היה ממציא אותו.
    כל צד כזה הוא פשוט תגובה לא רציונאלית ובלתי אחראית לצד אחר.
    כן, אוטופיה…
    המשחק ×”×–×” נראה לי מורכב מדי לפתרונות פשוטים ופשטניים כל כך…

    הכל חרא?
    אנחנו רצינו לשחק,
    זה היה ברור שזה יגמר בבכי.

29. ואני חושבת שמבין שתי המלכודות שציינת – מלכודת השנאה והמלכודת המהפכנית/אוטופית – המלכודת השניה היא היחידה שטומנת בצד הסכנות שלה גם הזדמנויות גדולות שחבל לוותר עליהן.

30. יובל, למה אתה חושב שאין קשר בין שמאל רדיקלי לבין פמיניזם רדיקלי? הקשר הוא בכך ששניהם דוגלים בשיוויון וחירות לכל הפחות בין כל בני ובנות המין האנושי.

31. "אבל אני מאמין גם בזכויות נשים ובזכויותיהן של חיות להישאר בחיים, ובחברה סוציאלית ובאלוהים" – מפתיע ומשעשע אם עוצרים כאן.

32. חשוב לי להתייחס ל"קשה להאשים"; נטייתנו המאוד אנושית היא לעשות שימוש במטבעות לשון שנראות לנו הגיוניות לסיטואציה, אולם למעשה אני חשה שאנחנו ממלכדים את עצמינו בכך לפרקטיקת ההוקעה שעופרי מדבר עליה. אין מדובר ב"להאשים" אלא בלהצביע על מעשה או תופעה שהמעשה נמצא על הרצף שלו. לא כל הצבעה על תופעה היא האשמה. והרי ממש לא יפה להאשים, מה גם שאז אנחנו נוגעות מייד בפרה הקדושה של כולנו (לא יודע אם אתה זוכר שהואשימה אותי פעם מישהי סביב החוק להפללת הלקוח ש"עברת על הקווים האדומים של תנועתנו", משום ששאלתי זונה שהצהירה על בחירתה בזנות מה הביא אותה לבחור – והזועמת שכעסה עלי הסיקה שמדובר בשאלה על פגיעה מינית). ובכן, לא מדובר על האשמתה של אשכר אלא על הצפת הדפוס המאוד בעייתי של רבות מאיתנו, לפעול מתוך החווייה ולא מתוך ההתבוננות עליה. מכאן באות הסערות העצומות של גינוי, הוקעה, ונדטות גורפות וכיו"ב. האם ×–×” משרת את המאבק לשוויון ולשמירה על זכויות אדם של נשים? לדעתי לא. אני יודעת שיש משהו פילוסופי (אולי מידי) בתפיסה הזו, שקשה לו להתחבר לעומקים של כאב שנושאות איתן נשים, אולם פילוסופיית חיים ופילוסופיית מאבק הם לטעמי המצפן של כל הפרקטיקות. אני עצמי בהחלט נתקלת בקונפליקטים רגשיים ועמוקים בהתמודדות שבין המצפן לפרקטיקות שמכוונות אליו, כך שאני בבחינת נאה דורשת נאה מקיימת בעניין ×–×”.

    לגבי למה האנטי גרופ הוא אנטי פמיניזם, אני לא יודעת. השני גרוש שלי הם האפשרות שמתקיימת כאן מחאה הכי טריוויאלית בעולם, מתוך העלבון של המוקעות מלכתחילה, על הוקעתן. משהו במוחלטות הפמיניסטית משאיר בחוץ מעגלים רחבים מדי, וכועסים. לא מתקיים מו"מ מול המעגלים הללו. אני לא אומרת שצריך להתקיים (לא יודעת), אבל היעדרו של מו"מ הוא אולי העילה להכרזת המלחמה של האנטי פמיניסטיות על הפמיניזם?

    ולגבי דירוג מאבקים, כבר אמרתי סביב נושא ההטרדות המיניות בהפגנות כמו גם על דברי ציפר, שתיעדוף זכויות אדם הוא בעיני הפרת זכויות אדם…

    הארכתי, סליחה 🙂

33. וגם אלייך איה,
    עוד שתיים עשרה יום!

34. כמו רובם מעלי, תודה על הפוסט. חשוב לזכור להביט מבחוץ על האידיאולוגיה, ולהבין שגם היא תופעה תרבותית שאפשר להביט בה במבט ביקורתי, בלי לזנוח את האמונה בה. לדעת שגם היו לה מקבילות בהיסטוריה, וכבר דיברו עליהם, וכתבו עליהם (בשבילי, אגב, הספר שהי הכי קרוב לחנייה שעברתי בתנועות שמאל הוא שינים לבנות, למרות שהסוף הבעייתי).
    ואגב לגבי הימין, אז למרות שבימין החילוני אני לא מכיר להט כזה, הרי שאצל מי שקרויים בתקשורת נוער הגבעות המצב מאוד דומה, אם כי אצלם הממשתתפים הם יותר צעירים, ולכן האידיאולוגיה יותר רדיקלית. השאיפה לטהרנות עצמית תמיד מלווה תנועות רדיקליות. 

35. אוף איתך. אומרים לך שאתה צריך למצוא פואנטה, ואתה מצליח לכתוב את זה בכל זאת, ולהפוך את חוסר הפואנטה לפואנטה.

36. היתה לי מחשבה בעקבות הפוסט ההוא בארץ האמורי. המחשבה שלי היא שככל שנהיים יותר רדיקלים, יש פחות אפשרות אמיתית להשפיע על המציאות המרכזית שעליה רוצים להשפיע. מה שנשאר הוא להשפיע על האנשים שבסביבה הרעיונית, ולכן קורות כל התופעות שאנחנו מכירים בתנועות הקצה. המריבות, ההתפצלויות, השנאות. פשוט מתוך תסכול.

    ואקנח בקריאה – Splitters!

    http://www.youtube.com/watch?v=gb_qHP7VaZE

37. אגיב רק לנושא האנטי-גרופ: אני חושב שבמקרים רבים קשה מאוד לנהל משא ומתן בין הצדדים. ולא רק בגלל האנשים, אלא בגלל שהנחות היסוד שונות מדי או (וגרוע יותר) שפרקטיקות הפרשנות של כל צד לגבי הצד השני הן מאוד לא מחמיאות. הדוגמא הקלאסית היא שמאל מול ימין. שמאלנים צריכים לעבוד מאוד קשה כדי לשכנע ימנים שהם בכלל לגיטימיים, והמצב ההפוך נכון גם. כאשר השיח הוא כה לוחמני, משא ומתן נוטה להיעלם.

38. אני לא חושב שהצדדים במפה הפוליטית מתקיימים רק ככוחות מתמטיים, שמגדירים את עצמם זה מול זה. כלומר, אני חושב שזה חלק מהעניין, ללא ספק, אבל גם השמאל וגם הימין עובדים מאוד קשה כדי למלא את הצד שלהם בתוכן.

39. ולהלן סמיילי: 🙂

40. ניסיתי לכתוב על הימין מעט ככל שאפשר מכיוון שאני לא באמת מכיר את המצב שם. ואם אנחנו כבר בזה, נדמה לי שהניסיון להגדיר שמאל הוא הנקודה הכי בעייתית בפוסט שלי. אבל, אם לשלוף מהשרוול, נדמה לי שאתה צודק. ככל שאתה רדיקלי יותר אתה נוטה לקחת את האידאולוגיה שלך יותר ברצינות, מכיוון שאינך יכול להסתמך על המובן מאליו החברתי (כלומר, עליך להגיע למקום הרדיקלי באופן פעיל, יחסית). ואם אתה לוקח את האידאולוגיה שלך ברצינות, קל מאוד ליפול לטהרנות.

41. p:

42. נראה לי שאתה צודק, אם כי אני לא בטוח שהסיבה היא תסכול. לא יודע, אני צריך לישון על זה קצת.

43. וואו.

    אה, וואו.

    הפוסט הזה מדבר אלי אישית, כנראה בגלל הפלירט המוזר וארוך־השנים שלי עם רדיקליות: אני קורא בלוגים של שמאלניים-רדיקליים באדיקות למרות שהשמאל שלי הוא ציוני אם בכלל, אני מאוד מסמפט צמחונים אבל אוכל בשר, אפילו מגדיר את עצמי כלא-פמיניסט למרות שמן־הסתם אני יכול למצוא איזו הגדרה סבירה שלו שתתאים לי. יש משהו מאוד מושך בעקביות אידיאולוגית ומוסרית של רדיקליות, ויש משהו מאוד מושך גם באנשים שבאמת מנסים להיות עקביים אידיאולוגית ומוסרית. אבל ברור שזה קרב מאסף ומפסיד, ואין סיבה אישית רציונלית להיכנס אליו; ממילא, כמו שאמרת, אף־אחד לא באמת יכול להיות מושלם. להריח שוקולד יותר כיף מלקבל כאב־בטן. אשמה? אני יכול רק להניח שאדם דווקא מרגיש יותר אשמה שהוא מקבל על עצמו איזושהי מחוייבות. לא נראה לי שמסורתיים מרגישים אשמים יותר מדתיים, למשל.

    עניין הגיחוך חשוב פה, נראה לי. אני חושב שמשהו נראה מגוחך רק כשיש בו איזה ערך מוסרי אמיתי — מעבר לאסתטיקה טהורה. אשה שעירה־במוצהר ושאר הדוגמאות בטח נראים מגוחכים לחלק גדול מהאוכלוסיה, וזה דווקא בגלל שהמסר מהדהד, כך או כך; ×–×” דוחה ברמה עמוקה ×›×™ ×–×” דווקא מושך, ברמה עמוקה, דווקא את שמואלוב-ברקוביץ' (ואותי). אחרת פשוט לא ×”×™×” אכפת לה (לנו).

    ועוד משהו, כי דיברת על זה בעבר: אתה חושב שיש קשר בין השנאה של הרדיקל לשנאה של המיזנטרופ? העמדת אידיאל בלתי־אפשרי מול האנושות?

44. צר לי עליך. ×–×” נראה שאתה הולך ומשתגע. כולי תקווה שתמצא את הדרך. לעולם לא תוכל להיות שלם עם מצפונך, ×›×™ תמיד תהיה בתחרות עם מישהו/משהו, וזו עובדה שמרבית האנשים מפנימים בגיל ההתבגרות. לנסות ולהכניס את ×–×” לתיאוריות ופרדיגמות רק מסבך את המצב – אני מניח שבסוף תגיע לזה בעצמך . או לאברבנל.

45. פנטסטי. שלמות של פוסט

46. תודה על פוסט יפה וכנה.
    אני מנסה להיות קצת אופטימית. חבר טוב שפתח בפני את הפתח לעולם האקטיביסטי אמר לי פעם "כל אחת עושה מה שהיא יכולה".

47. נלחץ לי אנטר בטעות, מההתחלה:
    תודה על פוסט יפה וכנה.
    אני מנסה להיות קצת אופטימית. חבר טוב שפתח בפני את הפתח לעולם האקטיביסטי אמר לי פעם "כל אחת עושה מה שהיא יכולה". ויש פה נחמה גדולה, במשפט הזה. זה באמת מסתכם בלהביט בעולם בחמלה, או בזעם וכאב. אני מניחה שבלתי אפשרי להשאר בנקודת מבט אחת כל הזמן, אלא רק לנסות להרחיב את האחוזים של נקודת המבט של החמלה (או למצוא אותה בכלל). צריך לזכור כל הזמן שאפשר לקחת אחריות על הכל, אבל גם אפשר להסיר אותה קצת לפעמים. אנחנו רק בני ובנות אדם, רבאק. אנחנו חלק ממערכת מאוד סבוכה וקשה, אנחנו ספוגים כאבים ומכאובים, ואנחנו עושים מה שאנחנו יכולים.

48. לא. צר לי עליך.

49. נשמע שלפעיל \ למאמין (ולעצמך) אתה מציב כאידיאל רובוט שמתוכנת להגדיל את הצדק ולהקטין את העוול או לחילופין קדוש-רוחני: לעסוק בפעילות מכעיסה, אבל לא לכעוס, לתת הרבה ולא לצפות לתמורה, להיות טוב ולקבל את הרוע של אחרים, לגלות בגרות וסבלנות.
    לעומתו, כלפי הכופר אתה מגלה סלחנות (אסטרטגית?): מספיק שהוא משתדל \ העיקר הכוונות. אבל מה כשהוא לא משתדל? מה הוא יסביר לך שהוא לא סתם עצלן אלא פשוט לא מקבל את הערכים שלך או שולל אותם על הסף? מה תחשוב אם הוא יאמר לך באופן חד משמעי שהוא רוצה כסף ועל הזין שלו זכויות אדם?

50. ולגבי ההתבטאות של חברת הכנסת, אני אשמח אם תסביר לי מדוע זו התבטאות אנטי-פמיניסטית בעיניך. אתה כנראה לא מסביר משום שזה ברור מאליו בעיניך, לי זה לא ברור מאליו.