חמש מילים

הנה צ'יקי מקבל במה אצל דרור משעני ועונה למבקריו מגליון כתבי העת שפורסם לפני שבועיים, בשמו ובשם חבורת העורכים הצעירים כולה. אפשר כבר להריח איזו מהומה ספרותית ראויה לשמה, לחפור בביקורות, למצוא טיעונים לכאן ולכאן. לא אני, אין לי כוח. אני מסתפק בחמש המלים הראשונות שמתחת לכותרת. גם שם יש די והותר. נתחיל מהשם, שתי מלים: רועי ארד. לא חסר לכם שם משהו? אפילו באכסניה כבדת הראש והאפרורית של 'גלובס' למול קהל קוראים נרגן של ברוקרים ורואי חשבון הותר לארד לשמר את צ'יקיותו. רק ב'מוסף ספרים', במכובדת שבבמות, הוחלט באיבחת עכבר חדה להסיר את הגידול הנורא הזה של קלות דעת וזלזול בקהל. נראה כאילו ההחלטה הזו נועדה לתת משנה תוקף לטענות של צ'יקי, להדגיש את ההסתגרות והשמרנות של המוסף. עוד לפני המילה הראשונה של המאמר עצמו מישהו טרח להרים לצ'יקי להנחתה. נמשיך אל הפתיחה עצמה, עכשיו המלים הן של צ'יקי: "החלטה ראויה לקחו" הוא מספר לנו (יש גם המשך למשפט כמובן, אבל אפשר לעצור כאן). מי שבא לטעון בזכות הרמה המקצועית והלשונית של כתבי העת הצעירים לשירה, מי שמשתתף בעריכה של אחד מאותם כתבי עת ונמנה על מקימיו, מדבר על החלטה ש נלקחה. אפשר לתהות ממי נלקחה ההחלטה, ומה ניתן בתמורה לה, ואפשר להגיד בפשטות שצ'יקי פשוט "שם את רגלו בפיו" כבר בפתיחה. את הכדור הוא הנחית הרבה מעבר לקווי המגרש.

6 thoughts on “חמש מילים”

  1. הערה: חשוב לי להבהיר שלמרות הטקסט שלעיל אני מאוד אוהב את צ'יקי ואת תרומתו המתמשכת להעשרת חיי.

  2. http://www.google.com/search?hl=en&client=firefox-a&rls=org.mozilla%3Ahe%3Aofficial&hs=EBm&q=%22%D7%9C%D7%A7%D7%97+%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%98%D7%94%22&btnG=Search
    מצחיק לסתור על פי המילים הראשונות. זה כמו שאגיד שאינך צודק על פי זה שפתחת ב"הנה צ'יקי".

  3. נראה לי שתיאוריית השם קורסת כשמגלים שגם בדף שלו ברשימות נעדר ה"צ'יקי", ושם אין ספק שלא כפו ולא קיצצו דבר.

    למד איתי פעם בחור שהתעקש שיקראו לו "קוקו". התעקש עד כדי לא לענות לשמו האמיתי. שנים רבות אחר כך פגשתי אותו ובטבעיות קראתי לו קוקו. הוא התנצל בחיוך נבוך ואמר שכבר לא קוראים לו ככה, אלא בשמו האמיתי. מבחינת קוקו, זה היה סימן שהתבגר, אני תוהה מה זה אומר לגבי רועי ארד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *