38 thoughts on “הידד לצנטריפוגה”

1. יפה ועצוב. אתה כותב: "ההומוגניות התקשורתית, הכוח הצנטריפטלי, אינה נגרמת בגלל התחרות, אלא בגלל מיעוט המתחרים, והעובדה שהם כולם מתחרים על אותו קהל."

   הסייפא כאן הוא מה שקובע לדעתי: הקהל. תמיד יהיו צהובונים מכל הסוגים והמינים, אבל האפשרות להפיק איכות *וגם לשלם עליה* תלויה בציבור שנמצא בזנב הארוך של האוכלוסייה. לכן בארה"ב, על אף כל הזבל, יש גם מגזינים: פשוט יש שם מספיק אנשים שיפרנסו אותם. השוליים גדולים יותר. אצלנו השוליים צרים מאוד מאוד, ודאי יותר מכדי להחזיק כותבים מוכשרים ולא אנקדוטלים על משרה מלאה, ולכן הזבל, במקום רק את המרכז, תופס את כל המקום.

   באינטרנט מתהווה קונטרה לזה, זה נכון, אבל אם הציבור הכללי מוזן בכל כך הרבה סבל, אני חושש לעתידה של החברה, שבסופו של דבר גם יצרני התוכן הגבוה באינטרנט תלויים בה.

2. מעצבן שגם כאן צריך לקרוא על נינט כתופעה תקשורתית, ×›×™ כמה אפשר ללעוס את מה שכבר לעסו עד לרמת המיקרו-חלקיקים. מובן שקל ואפילו מתבקש להאשים את הקהל הרחב, אבל האם הקהל הרחב של היום שונה במהותו מהקהל הרחב של לפני חמישים שנה? קשה להאמין. פשוט – לפני חמישים שנה ×”'קהל הרחב' התגלם בגבר, שכיר, בן ארבעים בערך, בעל משפחה. היום הקהל הרחב הוא נערה בת ששעשרה עם מודעות קלורית גבוהה. לא הקהל השתנה, אלא הסימון בגיר של היעד. מייאש. ×”×›×™ קל להאשים את משתמשי הקצה של העיתונות, מה גם שהדיבור הרווח עסוק בהספדים על מות העיתון, ועל ערש דווי ממילא מה אכפת. כתוצאה מכך עורכי העיתונים מזינים את העיתונות בנוטריינטים ירודים, ומצטדקים שוב ושוב: הקהל, הקהל. כמעט מתחשק להאמין להם.
   לגבי מכבסת השפם – רעיון משעשע ומחליא, אבל לא מספיק מרגש כדי שארצה לקנות את העיתון. עם כל הקושי להודות בזה, בהצצה מקרית למגזין 'בלייזר' תוך כדי ויכוח מיגדרי-משפחתי שהתנהל אצלנו לא מזמן – הסתבר לי שבלייזר הוא ממש לא רק ציצים, ואם ×”×™×” סיכוי כלשהו שמישהו יקנה את הכתבה הזו מפרילנסר היטלראי משופם – בלייזר היא הכתובת.

3. קודם כל אציין שקראתי עד המילה "האנטילכאה", אצתי להגיב ומי יידע אם אחזור (ספק רב). אבהיר שאני לא מלומד במדעי הרוח, בפרט לא בגל העדכני של בורדייה-שמורדייה, חצי המאה האחרונה. כך שאני אולי לא בדיוק קהל היעד. (ובעצם ברוח המשך המאמר – וכאן אני מסגיר שהצצתי בו – לא צריך בכלל שיהיה "קהל יעד"?).

   התגובה עצמה: יכולים לעשות גם כתבה של 10 דקות על נינט ולא רק 7, שתהיה בעלת ערך ועומק. × × ×™×— – להשמיע את "שערך הארוך נערה, שערך הקצֵר" (אולי הם באמת עשו זאת?). בסדר, גם כך ×–×” יעזור לקמפיין של פלפון, ועל כך יצא קצפה של הרשות השנייה, אבל מה ×–×” חשוב.

   אני רוצה לומר שגם במרחב שנראה חסום וחונק אפשר להתבטא בכל מיני צורות. אין סיבה שמשהו בעולמנו, אף שהוא שיווקי-מסחרי וכו', יהיה רדוד. גם בתקשורת (העברית) של לפני ארבעים שנה היה צריך להתקומם נגד הפלקטיות הרעיונית והמגויסות, ומזווית מסוימת זה לא מאד שונה.

4. מירי (גם את התגובה קראתי):
   >>> לפני חמישים שנה ה‘קהל הרחב‘ התגלם בגבר, שכיר, בן ארבעים בערך, בעל משפחה. היום הקהל הרחב הוא נערה בת ששעשרה עם מודעות קלורית גבוהה

   מהו קהל היעד של "משפחת סימפסון"? גם ילד בן 10 נהנה, וגם אדם מבוגר ומלומד. קשה לפנות בו-זמנית לקהלי יעד שונים ברמות שוות, אך אפשרי.

   "תִפְסוּ את האֶתֶר" – (כן, בסופו של דבר קראתי גם את הקטע האחרון, רק על האנטילכאה דילגתי), תיפסו – ומה תעשו איתו? תצטטו את בורדייה-שמורדייה? כך תשעשעו ×–×” את ×–×”, אבל אתם לא צריכים את גלי האתר בשביל ×–×”. אפשר לעשות דברים, שיעניינו את הקהל הרחב וגם ×™×”×™×” להם ערך. אפשר לעשות זאת גם מלב הממסד.

5. פוסט יפה. ואני עדיין נדהמת מכך שאיכפת לך.

6. במסדרונות האנשים שמייצרים תוכן תמורת תשלום נפוצה כבר מזמן שמועה על איכותו המסתתרת של בלייזר. עיתונות בועטת, חופשית, חושבת וככה, אמרו.
   אז הלכתי לקרוא. כמה גליונות. את יודעת מה גיליתי: הם עוברים דרך כל הספקטרום, כולל כתיבה איכותית, תיאוריות, חשיבה מחוץ למסגרת התקשורתית הרגילה, כדי לחזור בסוף לאותו גבר לבן, קצת יותר משכיל, שעסוק כל העת בניסיון שלו להצדיק את זכותו לקרוא על ציצים. זה די מצחיק.

7. אתה צודק. לגמרי.

8. לגבי נינט: צר לי.
   לגבי הקהל: אני לא מאשים את הקהל. הקהל הוא רק אחד הצדדים במשוואה הזו. התקשורת נראית כפי שהיא נראית בגלל ניחוש הקהל, לא גלל הקהל עצמו. מצד שני, יש היום כלים לא רעים בכלל לנחש את הקהל.

   לגבי השפם, הרעיון הוא רק הפתיחה. זו כתבה מעולה לא בגלל הרעיון, אלא בגלל הכתיבה והעומק. בבלייזר, כמו שציינה מיטל, היו עושים אותה אחרת לגמרי.

9. אני מסכים. בעיקרון, אפשר להתבטא בצורה עמוקה ומעניינת בכמה וכמה סדים. אבל זה קורה פחות ופחות.

10. אנחנו יכולים לצטט את בורדייה לקהל גדול פי כמה מכפי שיכולנו. זה טוב יותר, בעיני, מציטוט יחצ"נים, וזה חשוב יותר משעשוע עצמי.

    ולגבי הקהל הרחב, מעטים יודעים במה הוא באמת מתעניין, וזה גם לא כל כך חשוב. הקהל הוא לא מסת אנשים עם דרישות סטטיות. הדרישות והרצונות שלו גם משתנים, ולמה שהוא מקבל יש חלק בשינוי הזה. כמובן שאפשר לעשות דברים טובים שיעניינו קהל רחב. אז מה?

11. לפעמים גם אני.

12. למיטל, בעניין בלייזר
    זה כנראה הרבה יותר חתרני ממה שאנחנו חושבות. כלומר פעם הייתה נפוצה האמירה המצחיקה, 'אני קונה פלייבוי בגלל המאמרים', ואילו היום, הגבר הלבן וכו' יתבייש להודות שהוא קונה בלייזר בגלל המאמרים, לכן מפזרים פה ושם קצת בשר נערות רוטט כדי לספק לו איצטלת קריאה, שחו"ח לא ייתפס כחנון-תקשורת

13. "הסיפור האמיתי והמזעזע של" הוא האתר, הוא pump up the volume של התוכן העברי.
    יחד עם זאת, קהל היעד האליטיסטי של "הסיפור האמיתי והמזעזע של" מצמצם את כמות הקוראים אולי יתר על המידה (זה זמן מה שאני מתעניין כמה מנויים יש ב-RSS ובדוא"ל לאתר) ומן הראוי לחשוב כיצד מותחים את היריעה יותר בלי לרדת ברמה. אורי אבנרי עשה זאת על יד שילוב של תוכן צהוב בין טקסטים רציניים על פוליטיקה, שער אחורי עם בחורה חשופת חזה וכתבות של חיים ברעם על יחסי הכוחות בתוך מפלגת העבודה. כמובן שבאינטרנט זה בלתי אפשרי כי אפשר לגשת לתוכן בצורה ממוקדת ולא צריך לדפדף בעיתון, אבל צריך לחשוב איך אפשר לעשות זאת.

14. לא. לא צריך לחשוב.

15. אז זה מה שצריך לעשות.

16. או, ושלא ישתמע שאני בעד ציטוט יחצ"נים. אבל אני חושב שגם הפועל הפשוט במערכת החדשות, שמאלצים אותו לעשות אייטם בנושא טפשי מסיבה שיווקית, יכול לעשות את ×–×” בכל מיני דרכים, ויכול – וצריך – להשתדל ולהגניב בדלת האחורית משהו מעבר. כמעט בכל אייטם אפשר, אם רוצים.

17. לא, לא צריך לחשוב.

18. כן, אבל זה לא פשוט, וזה גם לא נעשה. גרוע מכך, כאמור, ככל שאנשים עולים בדרגות במקצוע הזה, כך הם מקבלים עליהם יותר ויותר את כללי המשחק.

19. אני מסכים. אבל לפעמים אני גם לא מסכים. כמו כאן (ואני מצטט את עצמי):

    רק שנים ספורות יעברו, והנה חזונו של “הארי” מתממש – פתאום אי אפשר להשתיק אותנו יותר! כל אחד יכול להשמיע את קולו – לכתוב בלוג, לשדר רדיו (או פודקאסט), אפילו לפתוח ערוץ טלוויזיה (אינטרנטי) משלו. על עתיד ×›×–×” לא חלם “הארי” (הבלוגר הראשון?) בחלומותיו הפרועים ביותר. עכשיו כל אותם קולות מושתקים ומדוכאים יעלו ויופיעו, המערכת תאבד את שליטתה, גורם ×”×›×— המנוון יתפורר והאמת תזקוף את ראשה הרענן והצעיר. הנוער לא יסכים להצטופף יותר בקוביה הקטנה והחשוכה שמקצה לו החברה הבהמית והדורסנית, גלי האינטרנט ימלאו בחיים חדשים ואותנטיים!

    אבל מה באמת קיבלנו? זרובבלה.

20. "אני חושב שגם הפועל הפשוט במערכת החדשות, שמאלצים אותו לעשות אייטם בנושא טפשי מסיבה שיווקית, יכול לעשות את ×–×” בכל מיני דרכים, ויכול – וצריך – להשתדל ולהגניב בדלת האחורית משהו מעבר"

    סיכמת במשפט אחד תמציתי את כל הרטוריקה האפולוגטית/יהירה של הכתיבה על תרבות בעיתונים הגדולים. התהליך שהחל עם הפיכתו של "מעריב תרבות" ל"פרומו" והסתיים עם נבלים שיקספיריים כמו רביב גולן על הדסק של "7 לילות" התהדר תמיד בנימוק המשכנע להפליא ×”×–×” – מצד אחד, מה אתם רוצים מאיתנו? אנחנו וסלים, שליחים של בעלי הממון, ואם לא נספק תוכן שיווקי יסגרו לנו את המוספים. מצד שני, אם אנחנו כבר שם × ×”×™×” ביקורתיים ונשכנים כלפי מושאינו ו"נפוצץ", כביכול, את בלון הסלבריטאות.

    התוצאה בשטח היא הגבירה הרכילותית הנלוזה ביותר – שהרי, אם יש משהו שהצרכן אוהב יותר מלהעלות את כוכביו לגדולה, זו ודאי האפשרות להשפיל את כוכביו בפומבי – תחת אדרת עלק-אינטלקטואלית חדשה. כלומר, ניתוח עומק פוסט מרקסיסטי של נינט הוא לכאורה רעיון עמוק בתוך הכריך השיווקי, אבל למעשה הוא ממלא את הפונקציה הישנה של סניטה בסלב, תוך מירוק מצפונו של הוסל האומלל.

    כן, אפשר להתייחס לדברים אחרת. אבל א. זה כמעט לא קורה, ב. זה הרבה יותר ממה שנדמה, ו-ג. הרעיון שאפשר להתייחס לדברים אחרת מכסת"ח כל כך הרבה ישבנים בעיתונות הישראלית, שאולי עדיף להסתדר כבר בלעדיו.

21. פוסט מצוין.

    מה שמקומם אותי באמירה של לנקרי הוא שהוא יוצר שיוויון בין רומן לתספורת, ולמעשה בין רומן למסע יח"צ. והאמת היא כמובן שהתספורת תזכה אצלו לסיקור גדול פי כמה וכמה מהרומן, כנראה בקנה מידה של כמה עשרות או מאות.

    וזה בגלל תרבות הסחת הדעת שדנת בה במאמר. מה שיש בו תוכן כלשהו יש לו גם סטיגמה של כבד ומשעמם, וככל שדבר הוא חסר תוכן יותר ורכילותי יותר במהותו: תספורת, הקאה, מחשוף – ×›×›×” הוא הופך לסחורה ניידת יותר וקלה יותר למכירה.

    גם אני מתפלא שאנחנו עדיין מתעצבנים, אבל אני לא רואה שום ברירה אחרת באמת.

    העיתונות גוססת אבל יש בלוגים ויש יוטיוב. יותר ויותר אנשים, לפחות אלו שטורחים לחשוב לבד מדי פעם, מנתקים את עצמם מתקשורת ההמונית לטובת תקשורת מרושתת של רבים לרבים, של אנשים אחרים שכותבים לאנשים אחרים, של אנשים שרוצים לכתוב מחוץ לתבניות הקיימות.

    כמו שכבר יצא לנו לדבר, לדעתי הבלוגים זקוקים למישהו שירים את הכפפה ויתחיל לרכז אותם – מישהו שיעשה ynet של הבלוגים (מבחינת הקונספט, לא מבחינת הסגנון) וירכז את כל התוכן האיכותי שמתפרסם שם כל יום בצורה של אתר קוהרנטי עם מדורים ולוק של פורטל רשת.

    כמובן יכולים לעשות את ×–×” רק אנשים שיעבדו על ×–×” במשרה מלאה כעורכי אתר, אבל עלות ההפעלה של אתר ×›×–×” תהיה נמוכה משמעותית משל כל אתר תוכן אחר – והוא יתבסס על אהבה אמיתית של הכותבים שלו. כמובן שברגע שאתר ×›×–×” יעלה הוא גם יהווה עילה להגברת היצירה העברית העצמאית ברשת.

    אי אפשר יותר לסמוך על התקשורת, צריכים ליצור את התקשורת שלנו בעצמנו. הבשורות הרעות הן שהדרך עוד ארוכה, הבשורות הטובות הן שכבר התחלנו.

    עידו

22. זה לא מה ש"שמה!" (השם יקום דמם) ניסו לעשות?

23. אכן, כך סיפרו לי. אז אולי אני מפספס.
    אבל לפי מה שאני שמעתי שמה בכל זאת העלה פוסט ביום בערך ועבד בצורה של בלוג פחות או יותר.
    אני מדבר על אתר שיראה כמו ויינט/NRG/וואלה/נענע כפורטל שיעלה כל יום כמה עשרות אייטמים מרחבי הבלוגוספירה.

24. זאת כמובן רק חלק מהתמונה, כי מעבר לשיקולי רייטינג ופופוליזם יש גם לא מעט צנזורה מכוונת לצד תעמולה, שממשלות זרות מסוימות דואגות לממן בעבור חופן של אירו. מה שמתקשר כמובן גם לאימרה הידועה לגבי אורי אבנרי שהוזכר פה, ש"העולם הזה" התפרנס ממה שהוא לא פירסם, ולא ממה שכן.
    הערה קנטרנית: אמנם פיסיקה היא לא התחום העיקרי שלי, אבל עד כמה שידוע לי הכוח הצנטריפטלי והכוח הצנטריפוגלי למעשה חד הם, כלומר מדובר באותו הכוח בדיוק, רק שהוא נמדד במערכות ייחוס שונות (זה תורם לך לאנלוגיה או מקלקל אותה?)

25. אם כתב ישראלי היה מסתובב עם שפם היטלר ח"כ גלעד ארדן היה מייד מחוקק חוק נגד זה.
    ומצד שני, אולי אפשר להשאיר מפלצת אחת?

26. למה את חושבת שזה הכיוון ולא הפוך?

27. אתה חושב שיש מספיק חומר בלוגי/עצמאי איכותי כדי ליצור פורטל?

28. זו כמובן שאלה. נראה לי שאם נעבור באופן סיסטמתי ונאסוף את הבלוגים האיכותיים מבין עשרות אלפי בלוגים בבלוגוספירה העברית נוכל למצוא בין 50 ל-100 בלוגים שמפרסמים פוסטים איכותיים בנושאים של טכנולוגיה, תרבות, אקדמיה, פוליטיקה וחוק. (לא ספרתי, אבל נראה לי שאני לא באמת אופטימי מדי, אולי אפילו פסימי מדי)

    × × ×™×— שכל אחד מהם מעלה פרסום אחד איכותי בשבוע, אז כן – אני מאמין שאפשר למצוא לפחות 10-15 פוסטים להעלות ביום בצורה של פורטל.

    יותר מזה, אני מאמין שברגע שיופיע אתר ×›×–×” ויזכה לנראות – ורק אתר שבנוי כך, יכול בימינו לזכות לפופולריות גבוהה אצל הגולש הישראלי הממוצע פלוס – תיווצר יתר מוטיבציה אצל בלוגרים להצטיין ולהעלות דברים איכותיים על מנת לזכות לחשיפה לבלוג שלהם בפורטל ×›×–×”.

    ואני חושב שפורטל עצמאי ×›×–×” ×™×”×™×” לא רק אחד המקומות המעניינים ברשת, שיהווה אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת ויכול להוות מרכז לבלוגוספירה אלא גם יכול בסופו של דבר ליצור רווחים שיהיה אפשר לחלק אותם בין כותבים – גם אם כמובן הם לא יהיו רווחים היסטריים בזמן הנראה לעין.

    עידו

29. מסכים לגמרי עם מר הרטוגזון

30. 1. אני נוטה להסכים איתך בהערכה של 50-100 בלוגים איכותיים ובהערכה של פוסט ראוי בשבוע.
    2. זה עדיין משאיר אותנו עם 10 פוסטים ביום. האם 10 פוסטים ביום יכולים להוות פורטל?
    3. בנוגע לרווחים – אם מישהו יקים דבר ×›×–×”, הוא יעשה את ×–×” בשביל הכסף של עצמו. ואז הבלוגרים יזכו לחשיפה בלבד, ללא רווחים. והם יצטרכו להסכים לכך שמישהו אחר ×™×™×”× ×” מפירות התוכן שהם מגדלים. אחרת אני לא רואה לזה הצדקה עסקית. אתה היית מסכים?

    4. כן, אם יהיה כזה, שינוהל במשרה מלאה, ויעוצב כראוי, הוא כנראה ימשוך אליו לא מעט קוראים.

31. 10 פוסטים ביום בקושי. אבל אני מאמין שזה נתון שאפשר להתחיל איתו ושזה בהחלט עשוי להתרחב בהמשך.

    בנוגע לרווחים – אני חושב שאפשר להגיע למודל רווחים משותף, בסגנון הבלוגים של רשת gawker. אני רק מקווה שמבחינת הרמה ×–×” לא יתדרדר לשם.

    וכן אני הייתי מסכים גם אם לא הייתי רואה מזה שקל, אם ×”×™×” מדובר במיזם אלטרנטיבי באמת. מעבר לזה, אני לא בטוח שיש כאן עניין של הסכמה. מדובר על משהו בסגנון igoogle – דף בית שמורכב מלינקים לבלוגים. ×–×” בלתי אפשרי ולא הייתי רוצה להעביר את כל הבלוגוספירה האחדה ולנסות להעביר את כולם לפלטורמה אחת.

    כל מה שכתבתי ספקולטיבי וכמובן, ואכן הסגירה של 'שמה' סותר לכאורה את מה שאני אומר.
    אני רק אומר שהמודל של שמה (ששוב אני אומר שאני מסתמך רק מידיעות יד שניה על האתר שלהם) היה מצליח יותר לדעתי לו:
    א. היה מתבסס על עורך במשרה במלאה שמקדיש לנושא את כל עיתותיו כמו בכל פורטל אחר.
    ב. היה בנוי על כמות גדולה ככל האפשר על תכנים (גדולה ככל האפשר בלי להתפשר על איכות).
    ×’. בנוי בפורמט של אחד הפורטלים הגדולים והפופולרים של האינטרנט העברי – רק של בלוגים.

    עידו

32. לא הייתי רוצה לאחל לדבר שעוד לא הוקם להיות gawker.

    אני חושבת שבתוך המילה "פורטל" יש הנחה סמויה של תוכן שמוצב באותו מקום. כלומר, לא רק לינקים. ולכן, אייגוגל הוא לא פורטל. הוא קורא רסס. מבחינת קונבציות העיצוב מדובר בדבר שונה לחלוטין. אני חושבת שזו הייתה אחת הבעיות של "שמה!", בנוסף לבעיות רבות אחרות. ולכן, אני כן חושבת שהוא יזדקק להסכמה.

    בנוגע ל"אלטרנטיבי באמת": נו, באמת. אלטרנטיבי באמת זה הפנזינים האלו עם הראש הגזור מדמות אחת והגוף הגזור של דמות אחרת. זה לא משהו שנועד לצבור תאוצה.

    לרגע אני נשמעת לעצמי כאילו יש לי כסף בכיס להשקיע בדבר כזה. אין לי, רק שיהיה פה ברור. פשוט נשמע לי רעיון מעניין.

33. טוב נו, כתבתי שאני מתכוון ל-gawker מבחינת מודל השראה מבחינות מסוימות. בוודאי לא מבחינת צורת העבודה והתכנים.

    טוב אני מקבל את ההערה שלך על פורטל. אבל אני חושב שהאתר המדומין שלנו צריך לקבל משהו מהרוח הפורטלית – תחושה של פורמט מסוים בכל זאת. וזה העניין, ×–×” לא קורא RSS ×›×™ הרעיון הוא לא להעלות אוטומטית כל מה שעולה באתרים אחרים אלא כן להשתמש בעריכה סלקטיבית מסוימת כדי ליצור אמירה מסוימת מאוד. אז אפשר לומר שזה בין פורטל לבין קורא רסס.

    אולי 'אלטרנטיבי' ×–×” לא בחירת מילים מוצלחת במיוחד. כל מה שאני מתכוון באלטרנטיבי ×–×” שיהיה מקום לחשוב שזה דבר נדיר היום בעיתונות הישראלית ושיהיה מקום לחשוב אחרת, שזה כבר דבר שכמעט לא קיים…

    עידו

34. אתה מכיר את ספוטבק? הם אמנם אוטומטיים , אבל העיצוב שלהם הוא בדיוק משהו שנמצא בין פורטל לבין קורא רססים. נראה לי שכזה אנחנו צריכים למיזם המדומיין שלנו.

    אני איתך כמובן בנוגע למקום שבו אפשר לחשוב לבד. אני פשוט אומרת שאפילו כמיזם מדומיין צריך לקחת בחשבון שהוא לא יהיה אלטרנטיבי באמת. כי הוא לא יהיה "הסיפור האמיתי" או "רשימות", אלא דבר עם כסף. גם אם מעט כסף, יהיה לו כסף. אחרת, הוא לא יוכל לשלם לעורך תוכן במשרה מלאה. ולכן, הוא יהיה כפוף לשיקולים כלשהם של יוניק יוזרס וחשיפות. אפילו אם שמים את האיכות במקום הראשון, אלטרנטיבי לחלוטין אני מתקשה לראות איך הוא יהיה.

    אז סגרנו על מספר פוסטים, על עורך, על כיוון התוכן, ואולי אפילו על עיצוב. עכשיו נשאר לנו רק שם.

35. לגבי בלייזר, היתה תקופה שהייתי קורא קבוע (אח שלי היה מנוי), ומה שרשום למעלה היה רלוונטי. אבל, כמו תמיד, ההצלחה קלקלה אותם, וכתבים הבינו שהם יכולים לנסוע להשקה של מכונית ספורט בחו"ל בלי להבין כלום ברכב, לשקות אלכוהול עד אובדן חושים בבאר של המלון, ואז לחזור ולכתוב כתבה שלמה על איך שהם הגיעו להשקה של מכונית בלי לדעת כלום על זה, השתכרו המון, ושהיו שם דיילות כוסיות, ואנשים יקנו את זה (לדעתי פעם היתה כתבה של מישהו שאפילו לא הגיע להשקה כי הוא פספס את הטיסה. כתבה של שני עמודים).
    וזה כמובן מה שיקרה למיזם המופלא שמתואר למעלה: או שזה ייכשל ויסגר, ואם ×–×” יצליח, ומישהו יראה שאפשר לעשות מזה קצת כסף, אז עד מהירה ההתקרבות למדיה רגילה תהיה מואצת (מ"בוא נוסיף בצד את המבזקים של ויינט כדי שאנשים יוכלו להפוך את ×–×” לאתר הבית שלהם" ועד ערוץ רכילות – חמישה חודשים).
    בסה"כ לא הבנתי מה הנקודה של איתמר: האם הוא רוצה למלא את האתר, או מסתפק במשהו מיזערי ואליטיסטי.

36. השטח לא משהו, זה נכון.

    אבל ממש לא התכוונתי לסניטה בסלב. האמנם אין דרך לעשות כתבה על הקרחת של נינט שיהיה בה ערך תזונתי של ממש?

37. פינגבאק: לא רואה בעיניים » First we take ynet

38. אין על נינט, גדולה מכולם. מכוכבות כוכב נולד הטובות ביותר.