שבע פסקאות על העין השביעית

הדבר הראשון שנראה לי משונה באתר של העין השביעית הוא בר הניווט העליון שלו; ברי ניווט עליונים נוטים לרכז את הקטגוריות התכניות המרכזיות באתר, כמו שבסופר מסדרים את המדפים על פי שימורים, מוצרי חלב וירקות ופירות, ואילו כאן הוא מוקדש דווקא לכותבים, בחלוקה שמזכירה את האפשרות לסדר את הסופר לפי תנובה, עלית ואסם. ההחלטה הזו לא נבעה מחוסר היכולת של העין השביעית לרכז את הכתבות לפי קטגוריות; עובדה, יש קטגוריות מרכזיות בבר הימני. עובדה 2, ליד כל כתבה יש "מאמרים בנושא", במנגנון שמנכיח את קיומו של תיוג נושאי במערכת ניהול התוכן של האתר.
 
מן ההחלטה הזאת נגזרת החלטה משנית, לא בלתי משונה גם היא: קידומו של דף העיתונאי. כל כותב באתר מקבל דף ובו מרוכזות כל הכתבות שלו, והדף הזה מקבל הפניה מרכזית מאד. הדף הזה מתחיל בשורה אחת מודגשת, בה מרוכז פועלו של האיש, והוא אפילו מקבל תמונה קטנה כזו, כדי שנדע על מי אנחנו מדברים.
 
הדבר השני שנראה לי משונה באתר של העין השביעית הוא החוסר בתגובות. בנאדם קורא כתבה באינטרנט, מגיע או מדלג לסיומה, ומחכה לראות את התגובות. לפעמים הוא רק סורק אותן, כי הן בלתי נסבלות לקריאה, אבל לפעמים דווקא בתגובות מתפתח דיון, כזה שתורם לכתבה ומעשיר אותה. במקום זה בחרו בעין השביעית לעודד את הדיון במקום מתוחם אחר, רחוק מפרי עטו של הכותב, בפורום.
 
התוצאה המשולבת של שתי ההחלטות האלו היא העמדת העיתונאי וכתיבתו במרכז. אל תלכלכו לנו את הדף ב"אולמרט גנב, אחד שיודע", ואל תסיטו את תשומת הלב מהעובדה שאצלנו כותבים עיתונאים מוכשרים, שכל אחד מהם מקבל תשומת לב ראויה על עבודתו. כל עיתונאי הוא סטאר קטן וכולנו אור איתן.
 
אני לא בטוחה שזו אסטרטגיה שנבחרה בקפידה; ייתכן שזהו שריד ישן למבנה קלאסי של עיתון, שבו יש כותבים וכתבות, ויש תגובות למערכת, שמקבלות מקום מצומצם. אבל אני רוצה להאמין שזו אסטרטגיה מכוונת, שנבנתה במיוחד לאתר, וככזו, אני לא בטוחה שהיא מוטעית. בעידן שבו העיתונאים הם שכירי חרב בתשלום נמוך, שבו נוסחת ה-26, 6000 שניסח גל אוחובסקי מוכיחה את עצמה שוב ושוב, שבו העיתונים בישראל כבר הבינו שיש אולי חמישה שמות שמוכרים את העיתון והם רוחשים מעט מאד כבוד לניסיון ולמיומנות שרוכש העיתונאי במהלך שנות עבודתו, ייתכן שזהו דווקא מקומו של עיתון על עיתונות להחזיר עטרה ליושנה ובר ניווט מרכזי לפועלים המרכזיים.
 
אבל אני כן בטוחה שזו אסטרטגיה שיוצרת הירארכיה; יש אותנו, חברי מערכת העין השביעית והכותבים הפרילנסארים שלה, שאנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים, ואנחנו ראויים לבמה, ויש אתכם, קוראי העין השביעית, שגם אתם כנראה ביקרתם במערכת עיתון פעם או פעמיים, אבל כל עוד אתם כאן אתם בתפקיד הצופים בלבד: הקפידו לראות ולשתוק. אתם דווקא רוצים לדבר? לכו לפורום, איפה שאנשים כמוכם מדברים זה עם זה (ואף מילה על השנה שבה היה מקובל באינטרנט לקדם פורומים).
 
וההירארכיה הזאת מעצבנת. יש דרכים לעודד דיון – NRG קאמס טו מיינד, עם התגובות המשורשרות שלו, וגם הבלוגים של העיתונאים בנענע10, שבהם עוסקים באותם נושאים נפיצים מבחינת תגובות שבהם עוסקים בכל כתבת חדשות ממוצעת ב-Ynet, אולם מבנה האתר וחשיפתו המצומצמת יחסית גורמים לסינון טבעי של התגובות המטונפות –  והדיון ×”×–×” נמצא בלב ליבו של שיח מקצועי, שבו הקהילה כולה ניזונה מדעותיהם וממיומנותם של כל אחד מחבריה. מהדיון הפוטנציאלי ×”×–×” בחרו בעין השביעית להתעלם.

25 thoughts on “שבע פסקאות על העין השביעית”

  1. מי לכל הרוחות צריך תגובות?

    לא, אין בתגובה שלי שום דיסוננס קוגניטיבי. התגובות אמורות להוות אפשרות לדיאלוג עם הכותב ומאחר שברוב האתרים הנזכרים פה הכותבים לא טורחים לענות לתגובות (וסביר להניח שגם לא קוראים את רובן המכריע), לא נוצר דיאלוג. למה שיענין אותי לקרוא את מה ש"אחד שיודע" כותב? אני הרי הגעתי בשביל לקרוא את מה שהעיתונאי המכובד כותב (נשאיר בצד את העובדה שאין הרבה כאלו).

    בסופו של דבר, האנונימיות, חוסר הקרדיט הנצבר והעדרותו של גורם בר סמכא כחלק מהדיון הופך את התגובות ללא יותר מפורום רע (בפורומים טובים לאנשים יש קרדיט נצבר). מבחינה זו ההפרדה שעשו בעין השביעית היא נכונה.

    אז נכון שבתגובות למאמרים בתחומים מאוד ספציפיים ומדויקים (מחשבים, אוכל, בריאות…) יש סיכוי שמגיב שזה תחום הידע שלו יוסיף מידע מענין לכתבה, אבל ביקורת התקשורת אינה תחום ×›×–×”.

    תעשי ניסוי מחשבתי עם וולווט ותדמייני שאין לה תגובות בבלוג, האם ×–×” באמת מפריע? בכל מקרה התגובות אצלה חצי חסומות מאחר שלא כל קורא הוא גם חבר בקפה….

  2. יש איזה טריליון הנחות יסוד בתגובה שלך שאני לא מסכימה איתן, אז אני חושבת שאני אתחיל בלמנות אותן:
    1. עיתונאים כן קוראים תגובות, לפחות בכתבות שחשובות להם.
    2. העובדה שעיתונאים אינם מגיבים לתגובות היא קונבציה, ולא כוח טבע. אפשר להחליט אחרת. החלטה אחרת יוצרת סוג אחר של דיון.
    3. ביקורת התקשורת מבוססת על גוף ידע, או אמורה להיות מבוססת על גוף ידע. בעין השביעית היא לרוב כן. וככזו, היא אינה שונה בהרבה ממחשבים או בישול.
    4. אין שום סיבה שגולשים לא יצברו קרדיט גם בתגובות. הם מצליחים לעשות את זה פה, למשל.
    5. ולווט אינה דוגמה בעיניי למי שמנצל את המדיום האינטרנטי עד תומו.

  3. ונקודה נוספת: גם דיאלוג בין קוראים יכול להיות מרתק, במיוחד בתחום צר כמו זה.

  4. מיטל, אני חושב שאת ההבדלים ביננו ניתן לסכם בהבדל שבין התיאוריה לפרקטיקה.

    בתיאוריה יכול להיווצר דיון מענין, בתיאוריה הכותבים קוראים את התגובות ומגיבים להן או לומדים מהן, בתיאוריה גולשים יכולים לצבור קרדיט בתגובות.

    בפרקטיקה אני לא רואה אף אחד מהדברים האלו קורה. אדם סביר לא יכול לנהל דיון מושכל עם 100 מגיבים אחרים (ואני מניח שלעיתונאים יש גם חיים והם לא מקבלים שכר על מענה לתגובות), ובטח לא כאשר ממשק קריאת התגובות באתרים הישראלים כאילו שנועד לסרס כל אפשרות לדיון. האם באמת אני צריך לפתוח 100 תגובות ולקרוא את כולן רק בשביל למצוא את השתיים האינטלגנטיות מביניהן? זה לא שהבעיה הזו לא קימת מאז ראשית ימי הרשת ובאתרים כמו slashdot גם נתנו לה פתרון סביר, אבל היא מחייבת פיתוח מתאים עם תחזוקת זהויות לגולשים, עם מתן אפשרויות דירוג שלא רק יסמנו תגובות לחיוב אלה גם יסננו תגובות מטופשות, אבל האתרים הישראלים החליטו שאין להם ענין במערכת כזו.

    בהנחה שבעין השביעית לא היו מפתחים מערכת כזו, הרי הפתרון שבחרו של שימוש בפורומים הוא סביר כי לפחות ברשת הישראלית הדיון בפורומים הוא ברמה סבירה. יתכן שמה שבאמת חסר וניתן לישום בקלות יחסית, הוא הצגת פוסטים רלבנטיים מתוך הפורומים בכתבות.

  5. האובססיה לתגובות היא עניין עברי, למיטב ידיעתי.

    באתרי חדשות באנגלית יש לפעמים מדור תגובות, בפורמט כלשהו, אבל בהחלט לא קיימת אפשרות להגיב לכל כתבה. (לא נתקלתי באפשרות כזו באף אתר חדשות באנגלית).

    זה כמובן לא אומר, שתגובות בנוסח וינט זה רע. אבל זה בטח לא עניין מהותי כל-כך. למרבה הצער, הרוב הגדול של התגובות אינו תורם יותר מדי לדיון. בתגובות למאמרי דעה, חלק לא קטן הוא תגובות אוטומטיות שבקושי, או בכלל לא, קשור לטיעוני הכותב.

  6. דיאלוג בין קוראים, שאינו קשור באופן ישיר לכתבה, לא צריך להתמקם בצמוד אליה. אפשר לנהל אותו בפורום, למשל.

  7. אני לא מסכימה שההבדל הוא בין תיאוריה לפרקטיקה. אני חושבת שזה נובע מהחלטה עקרונית, ולא מהקושי ביישום.
    ומלבד זאת, אני לא חושבת שכדאי להשוות את "העין השביעית" לאתר חדשות/ לאתר עם מאה מגיבים לכתבה. זה אתר נישתי. עם כמות גולשים מוגבלת. ועם זהות גולשים ברורה למדי. זה פשוט לא מעניין את רוב הציבור.

  8. אז זהו, שהעין השביעית אינו ווינט. במקסימום, זה ווינט על ויינט.
    הנה כמה דוגמאות לאתרים דומים בחו"ל:
    http://www.truthdig.com/avbooth/item/20080524_olbermann_critiques_clinton_for_assassination_comment/#comments
    http://www.alternet.org/story/85977/#comments

    http://www.motherjones.com/mojoblog/archives/2008/05/8330_hillary_too_old.html#comments

  9. נראה לי שנסכים שלא להסכים, כי מאחר שלא ממש סביר להניח שבעין השביעית ישנו עכשיו את האתר לא נוכל לדעת ההנחות המוקדות של מי מאיתנו יותר קרובות למציאות.

  10. לא, לא נראה לי שהם ישנו את האתר ×›×™ אני לא מרוצה 🙂
    כן, כנראה שנאלץ להשאר בעמדותינו הלא זהות.

  11. נו, מסתבר ששנינו טעינו והם כן שינו את האתר, אבל רק בשביל להוריד את הפורומים 😉 עכשיו נשאר לראות אם הם יכניסו תגובות…..

  12. כן, ראיתי את בניוזלטר שלהם וחשבתי עליך מייד 🙂
    נראה לי דווקא שאני צדקתי. הריח כמו "כתבנו כבר אפיון לתגובות. עכשיו מתחילים לגלגל אותו במסדרונות ועוד כמה חודשים נפציע עם הצהרה לעיתונות".

  13. טוב לדעת שחושבים עלי 🙂

    ניפגש פה שוב כשיהיו תגובות ואפשר ×™×”×™×” לנסות לקבוע האם הן תורמות לאתר או לא …

  14. האמת היא שאנחנו דבקים בהחלטה שלא להוסיף טוקבקים לאתר העין השביעית (החלטה שהיו לה כמה גלגולים, ושאנחנו יודעים שאנחנו משלמים עליה במספר הכניסות, שהיו מוכפלות עשרת מונים). אבל כן כתבנו אפיון, כבר מזמן, לזירת בלוגים, בהם כן יתאפשרו תגובות על הדף. העיכוב היה שילוב של בעיית תקציב עם בעיית פיתוח. נכון לעכשיו אנחנו תקועים רק עם אחת מהבעיות, וכולי תקווה שעד ל-2009 יהיו בלוגים (ועוד כמה דברים) אצלנו באתר.

  15. קצת קשה לפרוס התלבטות של קבוצת אנשים שנערכה במשך יותר משנה – והמשיכה גם אחרי עליית האתר – במסגרת של טוקבק. לפחות לי ×–×” קשה (מה גם שאני לא יכול לדבר כאן בשם אנשים אחרים, אני כותב את דעתי בלבד).
    בקיצור נמרץ, הדעות במערכת היו חלוקות בעניין בגלל נימוקים של (בעד ונגד מעורבבים כאן):
    1. עלות שכר של מפקחים על טוקבקים.
    2. הגברת התנועה באתר.
    3. יישור קו עם הנהוג באינטרנט העברי.
    4. ההיפך מ-3.
    5. שמירה על אופי הגליון המודפס.
    6. שמרנות.
    7. התאמה לתדמית המו"ל.
    8. עלות פיתוח המערכת.
    9.. שמירה על אופי שיח מסוים.
    10. עידוד צורות תגובה אחרות.
    11. הימנעות מפרסום דיבה.
    12. הימנעות מהצורך לעסוק בצנזורה.
    בטח שכחתי עוד כמה נימוקים, אבל את יכולה לראות שהנימוקים נגד רבים יותר. ברגע האמת, מה שהכריע את הכף היה העניין הכספי (מסיבות שלא כאן המקום לפרטן, העלות של תוספת פיצ'ר של טוקבקים בסביבת העבודה בה נבנה האתר, היתה אסטרונומית. לאו דווקא בצדק. סיפור ארוך).
    בהמשך, תוך כדי ריצה, ראינו כי טוב מבחינת אופי האתר. גם הדוגמה של הטוקבקים הנהוגים באתרי הברנז'ה, שכנעה אותנו שטוקבקים אצלנו יהוו כר להשמצות פרועות (בניגוד למה שנכתב כאן כאילו דווקא אתרים גדולים כמו ויינט זוכים לתשפוכת הנהוגה בתגובות).
    אז למה טוקבקים בבלוגים? משום שאנחנו כן רוצים לזכות ביתרונות של טוקבקים, בגדול: שיתוף של עוד אנשים בשיח וגם – הגברת התנועה באתר. התקווה היא ×›×™ הגבלת הטוקבקים לאיזור מסוים באתר, ×›×–×” בעל אופי אחר מהחלק המרכזי של האתר, וכזה שהפיקוח בו מבוזר (הכותבים יהיו אחראים על כלל התכנים בבלוג) – יאפשרו לצמצם את החסרונות האמורים. עד כאן על קצה המזלג.

  16. לא. ×–×” טוקבק. לא יותר מזה. בשביל יותר מזה צריך לשבת כמה שעות טובות, לדבר עם אנשים כדי להיזכר מה הם אמרו בנושא, לקרוא קצת רישומי ישיבות, להרהר מה השתנה ומה לא, לסכם הכל באופן בהיר ותמציתי, ולהעלות על הכתב בצורה ראויה ומעניינת. מה שכתבתי לעיל הוא רק רשימת מכולת, הערה, מבט חטוף, או בקיצור – טוקבק.

  17. הגבולות שלך הם ממש נוקשים 🙂 אבל בסדר, ×–×” נתוך להחלטתך כמובן.

    קודם כל, תודה על התשובה המנומקת.

    אני תוהה האם טוקבקים=הגברת התנועה לאתר היא הנחת יסוד רווחת. מעולם לא עבדתי באתר מבוסס תוכן שאין בו טוקבקים, אז אני לא חושבת שנחשפתי לדיון הזה מבפנים. זו הנחת יסוד מעניינת. היא מניחה שאנשים יחזרו כדי לקרוא טוקבקים, נראה לי. כי אם כן, זה די מניח שמתנהל שם איזה דיון או איזה דבר בטוקבקים. או שמניחים שאנשים חוזרים כדי לקרוא השמצות?

    בכל מקרה, כהחלטה של אתר שלם, ההחלטה להעביר את הדיון לבלוגים נשמעת לי לא בלתי הגיונית.

  18. מניסיון שלי ושל אחרים, וגם מסתם הגיון פשוט, טוקבקים מכפילים פי כמה את כמות הכניסות (גם אם יש להם השפעה פחותה על כמות הגולשים, או על הדפים הנצפים – תלוי לפי איזה קריטריון סופרים דפים נצפים). הסיבה המכנית הפשוטה לכך היא שטוקבק הוא תוכן מתעדכן המהווה מכפלת-כוח (או מכפלת-עניין, לענייננו) לתוכן קיים (וזאת ללא השקעה של משאבים נוספים מעבר לעלות הפיתוח, או במשאבים פחותים אם מפעילים פיקוח).

    ובקשר לתהייה שהעלית, האם אנשים קוראים טוקבקים: מה זאת אומרת? בטח שאנשים קוראים טוקבקים. אם את גולשת באינטרנט או מפעילה אתר באינטרנט, או יש לך נגישות לסטטיסטיקות גלישה באינטרנט, אז את בטח מבינה שזו לא שאלה בכלל. כמה קוראים? מה קוראים? זה כבר תלוי ומשתנה.

    ואולי התכוונת שטוקבקים לא מביאים תנועה בפני עצמם? (והנה עוד חסרון לניהול דיון בטוקבקים: הניסוחים נכתבים במהירות והתוצאה מסורבלת ולא ברורה) ×–×” נתון לויכוח, אבל אני בהחלט נוטה להגיד שזה לגמרי נכון. העניין הוא שבקשר לדוגמה הספציפית שאנחנו מדברים עליה (אתר "העין השביעית"), הרי שתוכן – לדעתי חלקו הגדול משובח ועשוי לעורר תגובות – כבר יש שם. טוקבקים – כפי שכתבתי – ימקסמו את ×”"רווח" (מבחינת צפיות) של כל דף תוכן ×›×–×”.

    (ואגב – מה ×–×” אתר שאינו מבוסס תוכן? דף ריק?)

  19. אכן מעלה מחשבות רבות המאמר הזה, לא כל האתרים הם אתרי תוכן ישנם כמו גוגל וכמו כוכבית שהם אתרים הנותנים מידע אן כלי מסויים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *