13 thoughts on “אבל הנפש אמרה: מה אתך? כבר שכחת, שכל הנאתי היא תנועה בזמן?”

1. הצטערנו שלא החלטת להצטרף. היי, תראו, סנאי מרקד!

2. בפייסבוק את גם נחשפת יותר לפרפורמטיביות של אחרים. לפעמים אף שלא ברצונך. נניח, מישהי כיתבה אותי לאיזו הודעה שלה, ועכשיו אני גם מקבלת למייל גם את מה שיש לכל מאות חבריה (הבלתי מוכרים לי) להגיד על זה. ההנכחה הכפויה שבעניין חזקה כמעט כמו בעולם האמיתי. שם, למשל, אני שומעת שלא ברצוני שיחות פרטיות של אנשים שבוחרים לנהל אותן במרחב הציבורי, באדיבות הטכנולוגיה הסלולרית, בעיקר. מה שאני (עדיין) אוהבת בבלוגים זו היכולת לבחור למי ומתי להקשיב. (וחוצמזה, הפתעה נעימה למצוא את עצמי ברשימה של מי שקראת פעם. לא משנה כמה שנות בלוגינג, תגובות לבלוגינג, ושיחות על בלוגינג תעבורנה, אני לעולם לא אפנים עד הסוף את העניין הזה, שהשיחה בשם אמת חומקת אל מחוץ לתחום הפרטי שלי ואל תחומם הפרטי של אנשים שלא הכרתי ושאת רובם גם לא אכיר לעולם)

3. יפה. אבל זה עוד לא נגמר, את יודעת.

4. יופי של פוסטפלצת, על שני חלקיו.

   דיונים בזהות תמיד גורמים לי ערפל בראש, אני מודה, על אף שאני אוהבת אותם. ובכל זאת, כמה מחשבות:

   1. זה לא לגמרי מדוייק שבאינטרנט מי שאת זה מה שאת עושה. כי יש את אלו שלא עושים. lurkers. זה נכון שהם קוראים. אבל אם מסתכלים עליהם מצג המחשב החוצה, ולא מחדר העבודה החשוך אל צג המחשב, הם חסרי זהות ייחודית להם. הם לא-אנשים (פעם כתבתי על זה פוסט, בהקשר של הליכה בקינג ג'ורג', שזה לא כמו ללכת ברחוב).

   2. אבחנה מגניבה לגמרי, בעניין הבורגנות והמשקל המצטבר של מה שאת עושה על מי שאת, וההבדל בין זה לבין הזהות העל-זמנית של בני האצולה.

   3. במחשבה שנייה, אני חושבת על gossip girl, אחת מן הסדרות שאני הכי אוהבת באינטרנט. זה על מתבגרים במשפחות "לכאורה אצולה" של האפר איסט סייד בניו יורק. ושם, ההורים שלהם עשו מה שעשו, ובנו זהות של עשירים על פי הדגם של בורגנים שהצגת, ולילדים שלהם, המתבגרים, נותר רק לחיות כבני אצולה, כמי שהזהות שלהם נתונה ביום היוולדם, על אף שהיא מבוססת על מעשים ולא על דם.

   4. זה שחושבים שאני בלוגרית תמיד מערער אותי. על אף שאני כן. בול כמו שאמרה זוש.

   5. אני לא יודעת להגיד כלום על גיבוש זהות מאוחדת, מצטברת, נמשכת. זה תמיד תמיד תמיד נראה לי כמו אוסף של רסיסים.

5. אלעד – קופץ במעגלים קטנים?

   זוש – כן! אבל להבדיל מציתותים לא רצוניים בבתי קפה בפייסבוק את שומעת אנשים בלתי מוכרים שבמרחק חוליה אחת מהעולם החברתי שלך, שזה אחרת מאנשים בלתי מוכרים סתם. אם לא הייתי כל כך עייפה הייתי מנסה לנסח משהו יותר קוהרנטי על איך ×–×” בדיוק כמו רכילות – מה בעצם הדבר המושך נורא והמטריד נורא שיש באפשרות הגישה לידע חצי רלוונטי לחיים שלך, שאת חצי לא אמורה לדעת (להבדיל מידע שהוא לגמרי כן או לגמרי לא) – או לחילופין במחשבה שלאחרים יש גישה לידע ×›×–×” עלייך. אולי משהו על איך ידע רלוונטי ולגיטימי על אנשים שיש להם מקום קבוע בחייך מקבל את מקומו הנאות במסגרת תפקידם כדמויות משנה בסיפור שלך, וידע לא-רלוונטי ולא-לגיטימי על זרים גם מקבל את מקומו הנאות במסגרת תפקידם כמטאפורות בסיפור שלך, ודווקא ידע שעל הגבול יכול לתת לך פתאום תחושה של איך שולי החיים שלך הם מרכז החיים של מישהי אחרת או (מה שמפחיד יותר כנראה) איך מרכז החיים שלך הוא שולי החיים של מישהי אחרת.

   ×–'× ×™×” – לאן ×–×” ממשיך?

6. מיטל:

   1. לא אמרתי באינטרנט, אמרתי בפייסבוק :-). שגם שם יש לארקריות, אבל שם גם לארקריות היא סוג של עשייה, תפיסת עמדה אקטיבית, שנרשמת בדף הבית הריק שלך או על תוי הפנים שאין לך.

   2. תודה!

   3. מגניב!

   5. מצטברת זה לא מאוחדת, ברור שזה גיבוב של רסיסים. אולי אפשר אפילו לומר משהו במסגרת הסוג הזה של הכללות פרועות על איך ברגע שעוברים לזהות מצטברת כמעט לכולם יהיו בעיות זהות מול אידיאל של זהות אחדותית כמעט אף פעם לא ממומש (תמיד יהיו את הסיפורים על זוכת הנובל שידעה מגיל שלוש שהיא רוצה לחקור מולקולות או מצחצח הנעליים שעבד קשה כל הזמן מגיל 12 והפך להיות מנהל חברת ענק, ורומני חניכה על הרגע שבו יצאת למסלול אחת ולתמיד, אבל בפועל, רק מעטים מאיתנו הם כה טהורי הביטוס)

7. זה פוסט מעולה.
   חיכיתי יומיים בתקווה שיהיה לי משהו אינטליגנטי להגיד, אבל העולם קצת מתחרפן עלי, אז אנסה לקושש בדל מחשבה מעט מאוחר יותר.

8. איתמר, אני איתך…
   אני שמה לב שלוקח לי בממוצע חודש להבין איזו תגובה אני בעצם רוצה לכתוב על כל הפוסטים שאשכרה דיברו אליי. ואז כבר מאוחר לי מידי באמת להגיב, בדרך כלל.
   אז אני לא אחכה עד שתבשיל לי ממש תגובה, ואומר פשוט שהטקסט הזה נגע בי, ועשה לי חשק דווקא לפתוח בקבוקי יין ישנים, ולהתמיד בהימנעות שלי מפייסבוק.
   מעניין אותי לראות עד כמה חווית ההתבגרות שלי עם האינטרנט היא שונה: שנים של יחסי תועלתנות קרירים, ואז פתאום רומן צמוד ואובססיבי, שפרץ בשנה וחצי האחרונות פחות או יותר. נראה לי גם שאני נמצאת במקום אחר ממך ביחס לשאלת הזהות האינטרנטית שלי, אולי מפני שאני בכל זאת (שואפת? מכחישה? מבקשת?) להפריד באיזשהו אופן בין זהותי האמיתית וזו הבלוגרית או המקוונת, ולכן מקפידה לחתום תמיד רק בשם פרטי, כאילו זה בכל זאת מנתק את השתיים באיזשהו אופן.
   טוב, יש לי עוד כמה מחשבות מבולבלות על זהות ועל אינטרנט, אבל זה אולי בכל אופן לפוסט נפרד.

9. עלמה (ואיתמר) – אז יאללה.
   נראה לי שזה יכול להיות הרבה יותר מעניין מהטיעון הספציפי שלי – סיפורי התבגרות שונים, ולראות איך כל מיני הסטוריות פרטיות וההסטוריה ×”(סמיוטית? חברתית?) של האינטרנט הסתנכרנו בדרכים שונות.

   אולי בגלל שאני בדיוק קבורה באיזה קורס קיץ שמנסה לעשות שילוב של הסטוריה ואנתרופולוגיה ושל החברתי והפרטי ולא מצליח במידה שהייתי רוצה, אבל זה נראה לי מעניין במיוחד בדיוק בגלל שבדרך כלל כשמדברים על איך אנשים חווים תופעות חברתיות גדולות עושים את זה או דרך הסטוריה (ואז העולם משתנה אבל האנשים נותרים קבועים וכלליים: פעם איכרים שילמו מיסים למלך, אחר כך איכרים שילמו מיסים לרפובליקה), או דרך אנתרופולוגיה/סוציולוגיה (ואז אפשר להבין איך אנשים משתנים אבל בתוך עולם חברתי קבוע: מה תהליך החיברות שהופך את בן האיכרים לאיכר) או שמדברים על 'חוויה של דור' ואז זה במובן מסוים הכי גרוע כי מקבעים אותם זה לזה (האימהות שלנו היו ככה בתור נערות וככה בתור נשים ולעומת זאת אנחנו אחרת).

10. מה לדעתך ניתן ללמוד מהעובדה שאני מופיעה הן ברשימת המבלגגות בעלות הזהות הבדויה והן ברשימת האמיתיות? 🙂 – – אני לקחתי מזה, ומהפוסט (המוצלחח) בכללותו, את נקודת השבר שלי מתרשים ההתפתחות האינטרנטי-לינארי ששרטטת כאן להתפאר. וגם ×–×” מעניין, ×›×™ מתברר שכאשר האישיות החברתית שלך מתפרקת, ואת מוצאת את הזהות ×”"אותנטית" שלך (אי אפשר לכתוב את ×–×” בלי מרכאות, תסלחי לי) רק בשתיקה, את מתחילה לסגת לנקודת ההתחלה. לפחות, ×–×” מה שקרה לי; אחרי שהייתי דמות נוצצת מבעד לבלוג, ששיקף בצורה מועצמת את דמות אשת המעללים שחייתי, ×”×’×™×¢ הרגע שהכל התפרק – – ×–×” לא חייב לקרות לך, תלוי על מה הכל נבנה – – ובמהלך תקופה ארוכה שבה לא כתבתי ולא חשבתי על עצמי בתור דמות שיש לגביה תשובה לא צינית לשאלות כמו "מה היא", "מה היא עושה" ו"מה היא עומדת להיות" – חזרתי לקרוא ולכתוב בפורומים, וחזרתי להתכתב באינטנסיביות במייל. אני לא באמת יכולה להיות בלי לכתוב על ×–×”. באינטרנט.

11. (שאין כזה הבדל בין בלוג בזהות בדויה ובלוג בזהות אמיתית, לכן שמתי אותך שם) (רוצה לומר: היי, זה לא שלא ידעתי שאני קוראת אותך פעמיים!)

12. האינטרנט טבעי כמו דיבור. לא שונה ולא אחר. רצף של זן.

13. לירון: :-).

    ועם זאת, ראה http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=937, "אנטינומיות", סעיפים 5 ו-6.