הצטרף למשפחה, יא בן זונה

מימין: סמואל וברטולד

יש לי שלושה פרופילים שונים בפייסבוק – הפרופיל שלי, איתמר, ועוד שניים: סמואל בקט וברטולד ברכט. סמואל בקט הוא הצלחה. נכון לרגע ×–×” יש לו 1,991 חברים בפייסבוק, ובכל יום הוא מאשר ×›-40 חברים חדשים. כמה מחבריו קוראים לו סאם. אחרים קוראים לו ויטו קשיו פרו. אני לא בטוח כמה זמן עבר מאז שהתחלתי עם ×–×”, אבל ודאי יותר מארבעה חודשים. יותר מארבעה חודשים של משחק אובססיבי ב-"Mafia Wars", אחד המשחקים הנתעבים ביותר ברשת, מקביל רק למשחקים אחרים של החברה האם Zynga – פארמוויל, פישוויל, הולד'אם פוקר, יו-ויל וקפה-וורלד.

עכשיו קצת קשה להיזכר למה. יש משהו בכניסה למשחק חדש שמתמסמס עם הזמן, הגילוי נעלם ונותרת רק מקצוענות אצבעות. ואלוהים יודע שכל הזמן הזה עבר בדמדום מתמשך ואומלל. ובכל זאת, החודשים הללו לא הושחתו לגמרי. למדתי.

אין

מחסור הוא העיקרון המכונן של Mafia Wars. הוא מתבטא בעשרות צורות – נשק, שריון, אוספים, דרגות, חברי מאפיה. אבל יותר מכל הוא טמון במנגנון הבסיסי של המשחק. המחסור הראשוני, הבלתי נתפס, שעומד ביסוד המשחק ×”×–×” הוא אי היכולת לשחק.

כל שחקן מתחיל עם דרגת אנרגיה מסוימת, שניתנת לשדרוג עם כל דרגה שהוא עולה. כלומר, ×¢× כל דרגה ניתן להוסיף נקודות לאנרגיה או לתכונות אחרות. ×”אנרגיה מאפשרת לעשות משימות. משימות נותנות ניסיון. אם יש מספיק ניסיון, עולים דרגה. אם עולים דרגה, מד הארגיה ×—וזר למצבו המקסימלי. ××‘ל, וכל שחקן חדש מגלה זאת במהירות, כמעט לעולם האנרגיה אינה מספיקה כדי לעלות דרגה. האנרגיה מתחדשת, אבל לאט. נקודת אנרגיה אחת כל ארבע דקות (או שלוש, אם בחרתם בסוג דמות מסוים). כאשר עליכם להשיג עוד 400 נקודות ניסיון לדרגה הבאה, הזמן ×”×–×” יכול לעבור לאט במיוחד. בדרגה הבאה ×™×”×™×” לכם שוב את כל האנרגיה החיונית הזו. אבל עד אז, תחכו.

יש גם אפשרויות אחרות. ניתן לגנוב ניסיון בכמה דרכים. דרך מקובלת היא לתקוף דמויות אחרות. כל תקיפה כזו תביא בין 1 ל-6 נקודות ניסיון, שזה לא רע אם אתה תוקף כמו חזיר. אבל, כצפוי, גם לתקוף דורש משהו, הפעם כושר. וגם כאן, הכושר מתחדש, אבל לאט. ועד שהוא יתחדש, אתם מוזמנים לחכות.

היכן שיש מחסור, יש כלכלה. במקרה הזה, המחסור מובנה לתוך המשחק כדי להאכיל את החברה האם. Zynga מאפשרת לשחקנים להשתמש ב-Godfather Points (מעתה: GP). עם עשר GP אפשר לחדש את מלאי האנרגיה או הכושר שלכם; עם ארבע עשרה GP אתם יכולים לקבל עוד ארבע נקודות לשיפור הדמות. עניין שווה.

דרך אחת להרוויח GP היא להתקדם בדרגות. כל שתי דרגות תקבלו GP אחת. אך מאחר שדרגות עולים לאט, ומאחר שההתקדמות האיטית היא לב הבעיה, מציעה לכם Zynga לרכוש GP בכסף מלא. לא בזול, חלילה. עשרים ואחת GP יעלו לכם חמישה דולר. אם תשקיעו מאה דולר, תוכלו לקבל שבע מאות GP. ובאלוהים, זה מפתה.

המון ציוד יש לו, לסמואל

חייבים לאסוף את כולם

אבל משחק לא יכול להתבסס רק על חוסר. לצדו ישנה הצבירה. כאן נעוץ אולי סוד הפופולריות של המשחק ×”×–×”. אפשר לראות זאת אצל ילדים, אותה תאווה לצבירה שעליה מושתתות רוב ההצלחות הגדולות בתחום – פוקימון (חייבים לאסוף את כולם), פוגים, גולות. כאן אפשר לאסוף כלי נשק, שריון, כלי רכב, דרגות, לשדרג את התכונות שלך או להגיע ל"הישגים". "הישג", בלשון המשחק, הוא אחת מחמישים ושתיים מטרות שונות שמעצבי המשחק החדירו לו. אם השגתם 50 סוכנים פדרלים, תקבלו את אות "הדוד סם"; אם תשרדו מעל לשעה ברשימת החיסול, תקבלו אות "חסין כדורים". אם משעמם לכם, תמיד תוכלו לנסות להשיג את אחת המטרות הללו. חלקן בלתי אפשריות מספיק בשביל לגרום לכם לשחק שנים.

אבל ×–×” לא הכל. אפשר לצבור גם אוספים של ממש, מסיגרים וחפתים ועד לסוסי מרוץ או מזכרות קומוניסטיות. אם תשיגו שבעה פריטים מכל אוסף, תוכלו לנעול אותו ולקבל בונוס מתאים. וכמובן, גם ×–×” לא בדיוק הכל, מאחר שיש אוסף אחד שקשה במיוחד לשים עליו את היד – אוסף הלוטו. עוד נחזור אליו.

פרק ראשון: הסוף

עכשיו הכל קצת מעורפלת. קשה להיזכר כמה מוזר היה לגלות שזהו, סיימת את זמן המשחק שלך להיום, וכל מה שעשית היה ללחוץ על אותו כפתור עשר דקות. ובכל זאת, אני זוכר שדווקא אותו מנגנון מטומטם הוא שגרם לי להמשיך. לא יכולתי לעזוב את זה ככה.

הדבר הראשון שעשיתי היה חיפוש צ'יטים. גיגלתי עשרות צירופים שונים, מבלי למצוא אפילו איזה צ'יט אחד. במקום צ'יטים, בכל התוצאות הראשונות בגוגל, מצאתי ספרים למכירה. בפעם הראשונה שחיפשתי היו לפחות שלושה, כיום יש חמישה-שישה. הם מבטיחים לגלות לך את "סודות המאפיה", ובדרך כלל מוכרים סיפור קטן ומעורר הזדהות על המחבר, שגם הוא היה מאפיוזו בגרוש, שכל השחקנים הגדולים התעמרו בו, עד שאיזה שחקן ותיק גילה לו כמה טיפים. הוא, בניגוד לשומרי הסף, החליט לא לשתוק. הוא יספר את הכל לכולם. איך לעלות דרגות במהירות; איך להיות מושא קנאת חבריך; איך לצבור אלפי חברים; איך להשיג את כלי הנשק הטובים ביותר. גם אתם יכולים, אם תרכשו את הספר. כי הנה, היכן שיש מחסור, יש סוחרים. ו-Zynga, האם הגדולה והרעה, היא אינה הסוחרת היחידה בשוק.

אם הייתי ממשיך עוד קצת כך, אולי הייתי מוותר על המשחק הזה לחלוטין. אבל בסוף, איכשהו, נתקלתי בעמוד הזה בפייסבוק. מסתבר שאנשים הצליחו לפצח את המשחק הזה איכשהו. זה הכל מתמטיקה.

סמואל וכל אנשיו

כך נראה הניוזפיד שלי בימים אלו

הבעיה העיקרית במשחק היא אנרגיה. הדרך לפתור את הבעיה היא להשקיע את כל הנקודות שלך באנרגיה בלבד, במקום בהגנה, התקפה או בריאות. אבל זו רק ההתחלה, שכן עכשיו עליך לגלות מה היחס בין האנרגיה שיש לך לבין נקודות הניסיון שדרושות לדרגה הבאה. המשחק לא מספק את המידע הזה, אבל אנשים טובים יצרו בוקמרקלטים שפותרים את הבעיה הזו. אם יש לך 100 נקודות אנרגיה ו-150 נקודות ניסיון דרושות כדי לעלות דרגה, אתה צריך למצוא עבודה שתספק יחס ניסיון/אנרגיה של 1.5. וכך, המשחק נעשה אפשרי לפתע. אתה יכול לעלות לדרגה 100 בשלושה ימים, כל עוד אתה טורח לבדוק את יחס הניסיון/אנרגיה של העבודות שאותן אתה מבצע. ניצלתי.

הבעיה השניה שהייתי צריך לפתור היא מספר החברים. מאחר שרק אחוז קטן יחסית מהשחקנים ממש מוציא כסף על המשחק, ב-Zynga החליטו שעליהם להגדיל את בסיס המשתמשים שלהם. גם כאן, המטרה הכלכלית מוטמעת לתוך ההיגיון המשחקי. כאשר אתם נלחמים, גודל המאפיה שלכם הוא אלמנט מכריע ביכולת שלכם לנצח. גודל ×–×” נקבע על ידי מספר חברי הפייסבוק שלכם שמשחקים גם ב-Mafia Wars, ואישרו את הצטרפותכם למאפיה שלהם. לכן, עבור השחקן המתחיל, נראה שיש שתי דרכים להגדיל את המאפיה שלו – הוא יכול לשלוח לחבריו הזמנות למשחק, או להעלות לסטטוס הפייסבוק שלו הזמנה, ולקוות שאחד מחבריו יחליט שהוא רוצה גם.

לזמן מה, היה בלתי אפשרי לצפות בפיד החברים בפייסבוק מבלי לראות מאפיות וחוות בכל פינה. הטרנד קצת השתנה, כנראה בגלל שינוי העיצוב של פייסבוק, אבל באזורים מסוימים ברשת הזו הוא עדיין ממשיך במלוא עוזו. הדרישה להגדיל את מספר החברים שמשחקים היא חלק מהותי, בלתי נפרד, מכל המשחקים החברתיים. בפארם-וויל או קפה-וורלד לא ניתן לבצע פעולות מסוימות, בעיקר הרחבת החווה/קפה, ללא מספר מינימלי של חברים. כמו משחקי תפקידים באשר הם, אתה מגלה שיש לך שני מעגלי חברים. מעגל אחד, רחב, הוא סך האנשים שנרשמו לעדכונים שלך בפייסבוק. המעגל השני, שמוכל בראשון, ושצריך לגדול כל הזמן, הוא מספר החברים שנרשמו לאפליקציה.

מכוער, אבל יש דרכים להתגבר גם על זה. הדרך הנפוצה ביותר היא ה-Add Me. בעמוד של Mafia Wars בפייסבוק כל פוסט מלווה באלפי תגובות. ודוק, אלפי לא מאות. כל התגובות, כמעט בלי יוצא מהכלל, הן תגובות Add Me. במקום להגדיל את המעגל הפנימי, אנשים מנסים להגדיל את המעגל הראשון, מעגל החברים שלהם. הצורך במספר חברים הוא גדול כל כך, ששחקנים מקימים קבוצות על קבוצות של בקשות Add Me, וחלקן מתפרנסות יפה. בעמוד של Stone Cold Pimps, למשל, חברים למעלה מ-787 אלף איש. אחת לכמה זמן, מעלים האדמינים של הקבוצה סטטוס עם קישור לחבר פייסבוק שמבקש שתוסיפו אותו. קוראים לזה Pimping, מעין משחק מלים בין סרסור לפמפום (שכן, הקבוצות הללו מצהירות כי הן "Will pimp you up"). הקבוצות הללו לא יפמפמו אתכם בחינם. ניתן לזכות לסיוען הנדיב באחת משתי דרכים, שמזכירות מאוד את שתי אסטרטגיות הרווח של Zynga: תשלום או הפצת הקבוצה לחברים.

אפשרות אחרת, יעילה יותר, היא מה שמכונה Mass add. אנשים מוסיפים את כתובות המייל שלהם לערמה אדירה של כתובות. פייסבוק מאפשרת הוספת חברים באמצעות אימייל, כנראה כדי לסייע לאנשים להמיר את רשימת אנשי הקשר שלהם במייל לחברי פייסבוק. בהתחלה הוספתי את כל החברים באחת מקבוצות ה-Mass Add. אחר כך כבר הבנתי, והוספתי את כתובת מייל הספאם שלי לאחת מהקבוצות. בכל יום מקבל סמואל בקט כ-40 בקשות חברות. הוא מאשר את כולן. איתמר, לעומת זאת, מעדיף לשמור על קבוצת החברים שלו מצומצמת והיגיינית. תוקפים אותו בכל יום. הוא תמיד מפסיד.

בכל הנוגע לחישוב הכוח שלכם בקרב, מספר חברי המאפיה המקסימלי הוא 501. ניתן להוסיף 5,000 חברים למאפיה שלכם, אבל 4,499 מהם לא ישתתפו בקרבות. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להוסיף חברים הרבה אחרי שהגבול ×”×–×” נפרץ. הסיבה פשוטה להחריד – יותר חברים, יותר בונוסים. חברים יכולים לפרסם בקשה לסייע במשימות, וכל בקשה כזו שווה נקודות ניסיון וכסף. במוסקבה, חבילת ההרחבה שיצאה לאחרונה, לא ניתן להשלים חלק מהמשימות מבלי לבקש סיוע מחברים. גם כאן, סמואל בקט מתקדם במהירות. איתמר נשאר מאחור.

הערת שוליים

כך, בעצם, גיליתי את הספאם-בוטים. הם משאירים כתובות אימייל בכל אחת מקבוצות ה-Add Me וה-Mass Add, ואם אתה מצרף אותם תזכה מדי יום להזמנות לקבוצות ועמודים שונים בפייסבוק. לרוב הספאם-בוטים יש תמונה של אישה ושדיים, כנראה כדי להגדיל את שיעור הנופלים בפח. חלקם שולחים הזמנות לקבוצות פורנו, שנפתחות ונסגרות במהירות. אחרים, משעשעים יותר, מעלים רשימות נוצריות הגיגניות עם טאץ' סקסיסטי. עכוז כבול בגבולות החוטיני, ולצדו הרהור על יפי הבריאה.

שמן נחשים, מישהו?

כאמור, Zynga טרחו להטמיע במשחק שלהם מגוון אפשרויות צבירה. לאסוף נקודות לשדרוג הדמות, לאסוף כלי נשק, לאסוף אוספים. וכאמור, האוסף הגדול מכולם הוא אוסף הלוטו. כדי להשיג אחד משבעת החלקים שמשלימים את האוסף צריך לזכות בהגרלה. שלושה מתוך חמישה מספרים. ההגרלה מתקיימת בכל יום, ובכל יום מקבלים השחקנים כרטיס אחד חינם. אם הם ירצו כרטיס נוסף, הם יכולים לרכוש אותו בשני GP. עד כה, בשלושה פרופילים שונים, מעולם לא זכיתי בלוטו. אבל אנשים זוכים, ואנשים כבר השלימו את האוסף, יותר מפעם אחת. איך? סחר.

פייסבוק עמוס בקבוצות סחר כאלה, אבל הגדולה והחשובה מכולם היא ה-Lotto Trust, שיש לה אפילו אתר משלה. בעבר, לפני חבילת מוסקבה, פריט לוטו נמכר עבור כלי נשק מקובה או ניו-יורק. מרגע שהגיעה מוסקבה, עם כלי הנשק החדשים והמשופרים שניתן למצוא שם, לא ניתן עוד להשיג לוטו עבור שלל רגיל. הסחר מתבצע בהגרלות פומביות, עם חוקים ברורים ושפת קיצורים ברורה פחות, וה-Lotto Trust גובים 5% מכל עסקה.

הקבוצה הזו חיונית, אם אתה זקוק לפריטי לוטו. לא בגלל שקשה למצוא עם מי לסחור, אלא משום שקשה למצוא סוחר אמין. חלק מהמשתמשים, כראוי למאפיה, מבקשים ממך לשלוח את הנשק קודם לשליחת פריט הלוטו, ואז נעלמים בביפ ביפ רועם, ומשאירים אותך ×¢× ×™ וחלש. ×”-Lotto Trust מחזיקים בשתי רשימות – רשימת הנוכלים ורשימת הסוחרים המאושרים. חמישה אחוזים הם סכום פעוט יחסית.

לצד הסוחרים והנוכלים הלגיטימיים, מתקיימת קבוצת עלוקות נוספת – אפליקציות מתנות בפייסבוק. Free Mafia Loot וכיוצא בזה. המתנות שהם שולחים וירטואליות לגמרי. כלומר, הן לא חלק מהמשחק, והן לא ישפרו את דירוג ההתקפה או ×”×”×’× ×” שלכם. האפליקציות הללו חיות על כל אלו שלא הבינו זאת עדיין, והמשתמשים שלהן שולחים אחד לשני מתנות חסרות ערך, מתוך אמונה שהם זכו באיזה צ'יט קדמוני.

אבל הנוכלות היא חלק מרכזי מהעניין. חלק ניכר מקבוצות המאפיה בפייסבוק מבטיח שלל ועד חמשת אלפים GP בחינם, לכל מי שיצטרף ויצרף את כל רשימת החברים שלו. יש בכל אחת מהן בין 5,000 ל-15,000 איש, כולם מאוכזבים. בדרך כלל, הקבוצות נועדו פשוט לפרסם את אחד מספרי ההדרכה למשחק. חלק מהקבוצות מפרסמות אתרים עם רוגלות וחולרות אחרות. העיקרון שעומד מאחורי פריחת הקבוצות הללו נאמן לעיקרון המכונן של הסטטיסטיקה: היכן שיש מספיק אנשים, יהיו גם די והותר פריירים.

אוסף הלוטו הגדול. פריט אחד עלה לי 50 להבים ממוסקבה, והוא היה במבצע

אך משל היה

כל זה, בעצם, הוא משל כלכלי. מחסור וצבירה מובנים לתוך המשחק כדי לעודד שחקנים להשקיע כסף או להפיץ אותו לחבריהם, שישקיעו, אולי, כסף בעצמם. מאחר שבעולם הממשי יש מחסור ממשי בכסף, המחסור הווירטואלי גורם ליצירת כלכלות אחרות, כלכלות לוויין, מסביב למשחק. סרסורי Add Me, ספאמרים, סוחרים, נוכלים ומוכרי שמן נחשים. כולם שם, מתפרנסים.

לחילופין, זה משל על כלכלת החינם. Mafia Wars הוא חינמי. אתם לא חייבים לשלם כדי לשחק. אם תשלמו, לחילופין, חייכם יהיו קלים בהרבה. החינם מפתה אותך להיכנס, המשחק מפתה אותך לשלם. וברשת, כמו ברשת, תמיד ייווצר קוד פתוח. האנשים שיוצרים את הבוקמרקלטים, שנועדו להקל על המשחק, עושים זאת בהתנדבות (אם כי ניתן גם לנדב להם כמה מעות); ולצד סוחרי השלל והלוטו יש את Mafia Wars Santa, האיש שמחלק שלל בחינם. וכולם מתקיימים זה לצד זה. אלה רוכשים ואלה נותנים, ואלה מנסים להרוויח מהספאם.

אפילוג

בשלב מסוים, המשחק מאבד את הסיפור ש-Zynga ניסתה לייצר, והופך למשחק מתמטי לגמרי. אתה מחשב יחס אנרגיה/ניסיון, יחס כושר/ניסיון, ועולה דרגות במהירות. גלריית כלי הנשק והשריון הופכת לגלריית פיקסלים, אוסף סטטיסטיקות ותו לא. אתה גדל ומתחזק, למען הגדילה וההתחזקות. אתה משיג הישגים – 50 סוכנים פדרלים – מתרגש לרגע, וממשיך. × ×¢ מחיזוק חיובי לצורך במהירות של מעשן מכור. אבל ×–×” לא ×”×™×” יכול להמשיך כך זמן רב, לולא היינו יוצרי סיפורים בעצמנו. ×›×™ מבעד למשחק המתמטי נוצר משחק תפקידים אמיתי, שמתגנב ונושך אותך כשאתה לא שם לב.

פתאום אתה רואה שחלק מהקבוצות בפייסבוק הן קבוצות של משפחות מאפיה. תמורת חמש-עשרה GP אתה יכול להחליף את השם שלך, כך שתוכל להוסיף את סמל המשפחה לשם שלך, ולזכות להגנה יחסית. אתם יכולים למצוא את משפחת ההאנזה {HANSE} או את המאפיה היפנית. אני חיפשתי את המאפיה הישראלית, וגיליתי את הקבוצה הזו, שבדף האודות שלה מועלית השאלה "גם לכם נראה שיש יותר מדי ערבים במשחק?", והוא מסתיים ב"כל הכבוד לצה"ל".

שחקנים אחרים יוצרים משפחה אד-הוק. זואי, אחת מהחברות של ברטולד ברכט, היא שחקנית בדרגה 1900. לכל פוסט שלה יש עשרות תגובות, והיא מפרסמת רשימות חיסול של שחקנים שהטרידו אותה מינית. שחקנים אחרים נכנסים למלחמות השמדה. סמואל בקט חיסל שחקן צעיר שהיה בהיט-ליסט. הוא עשה זאת כדי להגיע לאחד מההישגים, 150 חיסולים בהיט-ליסט. השחקן ×”×–×”, בתגובה, הוציא עליו חוזה, וסמואל בקט בתגובה נכנס באם-אמא שלו. חוזה נוסף הוצא, וסמואל בקט חזר לתקוף. חוזה נוסף, ולסמואל נמאס. מצאתי את השחקן בפייסבוק ושלחתי לו הודעה – "אם אתה לא רוצה שאני אשמור אותך במועדפים, ואבוא לבקר אותך כל שעה, כדאי שתפסיק". הוא התנצל. ואני שלחתי את ההודעה המאפיוזית הראשונה שלי.

30 thoughts on “הצטרף למשפחה, יא בן זונה”

  1. חיכיתי לפוסט הזה זמן רב, ואני שמחה שנתת לו להבשיל. כל הכבוד

  2. אח… מהפכת המידע. מה היינו עושים בלעדיה?

  3. איתמר, כל כך חינני לך מאפיוזיות!
    פוסט מגניב.
    (ותפסיק כבר לשחק)

  4. אין לי פייסבוק. אני מנסה להבין אם אל מול הפוסט הזה אני מרגיש כמו שאבא שלי בוודאי הרגיש כשראה אותי משחק ב-Dune 2 או שזו תחושה אחרת.

  5. השבח לאל, מישהו הצליח לשים את זה במילים!
    יש לציין כי סוד הקסם הראשוני של המשחק הוא השילוב המוצלח שבין מונופול\D&D\הסנדק וטמגוצ'י.
    פשוט אי אפשר לעזוב את הדרעק הזה.

  6. יפיפה! פתחת בפני עולם שלם.
    המשחקים האלה ממכרים לאללה, ולכן אני לא מרשה לעצמי געת בהם. אבל לי יש את משחק הנקודות שלי: הצפיות בבלוג שלי. אני פשוט נהנה לראות אותם עולות ועולות. מה אני מרוויח מזה? כלום. אבל אין כמו לעשות ריפרש ולראות את המספר קופץ בעוד כמה עשרות. עוד מעט אני מגיע לחצי מיליון. אלא שעוד מעט רשימות מת, והכל נמחק. מה אני אפסיד מזה? כמעט כלום. אבל זה חבל לי.

  7. פוסט בן בן בן זונה!!!

    חשבתי שסיפרת לי כבר את הכל, אבל היו פה איזה חמש אנקדוטות שהדהימו אותי לגמרי בין טיב המתמטיקה המדויק לבין המאפיה הישראלית וההאנזה (מעניין אם יש גם משפחות בדויות לצד ההסטוריות, מאפיית טורנגה? מאפיית דרקון? ואז זה יוצא פאנפיקשן?) לבין הלוטו לבין הסנטה לבין קבוצות הנוכלים לבין רשימות החיסול של זואי. וואו. ומדהים גם איך הצלחת לדחוס כל כך הרבה אקספוזיציה די טכנית ושזה יישאר מרתק לכל האורך (אם כי החלק התיאורטי קצר לי מדי (ומה עם העניין הפסיכי מסקנד לייף?)). ובכלל סגנון הפוסטים הקצת קארברי שפיתחת עם הזמן מגיע כאן לשיאו ומתאים לתוכן כמו כפפה לזריקה-על-רצפה.

    וחוצמזה:
    1] אני לא מאמינה שהגיע היום שבו אני אומרת את זה, אבל סוג המחסור שאתה מתאר זועק לניסוח בטרמינולוגיה פסיכואנליטית ולא רק כלכלית.
    2] או דתית, אפילו. משל על הבלי העולם הזה. האופן שבו התאווה מתפוגגת ברגע שבו היא מוגשמת; על האופן שבו הכוח הפועל בעולם הוא הרצון, המבנה הצורני הריק של הרצון, וזה לא באמת משנה איזו דמות האל החמקמק הזה לובש הפעם, האם הדבר שאתה נורא רוצה כרגע הוא חבילת קלפים מהלוטו או חמישים סוכנים פדרליים או כסף או אהבה
    3] וכמה זה אותו דבר רק אפילו יותר קיצוני במשחקים הכי אלמנטריים כמו זוקיפר, נגיד. ובכלל, אפשר לפתח את זה בקלות למחקר פסיכואנליטי/סמיוטי/מחקרתרבוטי מגניב של משחקים (משחקי רשת?).
    4] הרגע שבו כבר לא מעניין אותך הסיפור שזינגה ניסתה לייצר: העניין הזה עם לשחק משחק שהמבנה שלו חשוף. כל משחק הוא כזה ביחס לחיים, לא? כלומר האם לא זה כוח הפיתוי של משחקים (של games לעומת play)? להיות עולם אבל עם החוקים גלויים; גלויים, ולכן גם לא זזים כל הזמן כשאתה לא מסתכל כמו המוצרים במכולת של הכבשה של אליס. הכל ידוע והסיבתיות נתונה, ואז אפשר לפעול ולדעת כמה נקודות אנרגיה תשלם וכמה נקודות ניסיון תרוויח, לפעול בלי לפחד כל הזמן שזה לא מה שהתכוונו לו כלל, לא זה בכלל.
    ואז הפינג פונג הזה, כי בכל זאת צריך קצת בשר על העצמות אפילו אם הוא ניתק מהן כמעט לגמרי; כי אם זינגה לא היו טורחים בכלל על הסיפור זה לא היה מעניין אפילו אם המבנה שלמטה היה בדיוק אותו דבר.
    5] ×–×” שלהבדיל ממשחקים אחרים שבהם המחסור הוא בתוך המשחק כאן המחסור הוא גם לגבי היכולת לשחק – זו הקריסה ×”×›×™ מגניבה בעולם בין המימטי לרטורי. ומעניין שהיא מושגת דרך הזמן, דרך יצירת קשר אינדקסיקלי בין זמן אמיתי לזמן המשחק. (ולא פשוט ישירות דרך יצירת קשר אינדקסיקלי בין כסף אמיתי לכסף המשחק כמו בסקנד לייף, נגיד.)

    טוב, אני חייבת ללכת לקרוא את המאמר הארור.
    אבל איתמר, עזוב אותך מאסכולות, ממילא לא יהיו לנו תקנים, תעשה לי מאפיה

  8. מרגוליס: תודה
    יובל: 🙂
    איה: יש מצב, לגמרי.
    צביץ: אני מניח שעוזבים את זה כמו שעוזבים סיגריות. אבל אני עדיין לא יודע.
    תומר: אני לא בטוח למה הפסקתי להתמכר לסטטיסטיקות. אני מניח שזה קשור לכך שאני כבר לא חושב על בלוגים, ועל הבלוגים האלה בפרט, כאתר תוכן עוד. אבל זה באמת לפוט אחר.
    אלמונימי: נראה מגניב (אולי מחר) 🙂
    אסף: [קידה מנומסת]
    קרן: שווה תגובה נפרדת, נראה לי.

  9. קרן:
    1. יאיר הציע את אותו רעיון בדיוק. וזה נכון לגמרי. למעשה, נכון יהיה לנסח הרבה מהטרמינולוגיה הכלכלית בזו הפסיכולוגית.
    2. לגמרי!
    3. לא הבנתי את הזוקיפר בכלל. אבל מחקר בנושא יכול להיות מגניב לגמרי. מצד שני, עם כמות ה"יהיה מגניב לעשות על זה מחקר פעם", נראה לי שלא נגיע לשום מקום. אולי שווה לפתוח בלוג כזה?
    4. את צודקת כאן מאוד. נראה לי שאחד מסודות המשיכה של הדבר הזה הוא המספור. כלומר, לא עצם השדרוג, אלא השדרוג המכומת. זה קצת כמו לעלות על משקל. ההצלחה יכולה פתאום להימדד. והפינג פונג גם, כי אתה זקוק למשהו בסיסי שממנו תוכל לקפוץ הלאה.
    5. לא יכולתי לכתוב עוד על הזמן, כי הרגשתי שהפוסט נעשה עמוס מדי גם כך. אבל, וזה אבל מוזר, הזמן כאן הוא אולטרה משונה. אף פעם לא שיחקתי ב-WoW, למשל, ולכן גם לא הצלחתי להבין מה קורה כשהשחקן ישן. האם הדמות שלו פשוט שם? מרחפת בלי לזוז? האם אפשר להתקיף אותה? ב-Mafia Wars התשובה היא כן, בערך. יש אילוצים מאוד משונים בניסיון להתאים משחק לחיים של שחקנים, של המון שחקנים בו-זמנית, ו-Zynga עושה מזה עוד פתיונות ללכוד בהם את השחקנים שלה. אם את לא מבקרת את העסקים של הדמות שלך, למשל, בתוך X שעות, אז תאבדי כסף. ולאחרונה הוכנס שינוי בשם Rackets שהופך את העסקים למשהו דומה מאוד לפארמוויל. כמו לגדל חסה בתוך יומיים, ואז לראות שהיא נבלה.

    ולגבי הסוף: 🙂

  10. אולי נשלב ונפתח מאפייה שבה נוציא חוזה על מחקרים עתידיים

  11. מה זאת אומרת שבלוגים עבורך אינם אתרי תוכן ולכן כניסות לא מדגדגות אותך? אמור לי כדי שגם אני אוכל להיגמל! מצב כרגע מביש…

  12. עיתונאות שטח (מרגוליס) זה מוגבל מדי.
    בשבילי איתמר, אתה מרקו פולו של הרשת.
    יש סיפור של בורחס בשם ההגרלה בבבל (או משהו כזה) שאף פעם לא אהבתי כי הוא נפל בהרבה מהסיפור שהוא היה צריך להיות. הפוסט הזה קרוב אליו יותר.

  13. אין לי זמן לקרוא הכל. אבל בין השורות ראיתי שקראתם לזוקיפר משחק אלמנטרי.
    אני לא ארשה דברי תועבה כאלו בבלוג שלנו.

  14. מיטל, נשמע שהגיע הזמן לכתוב דוקטורט על זוקיפר

  15. מרית: אוי. אני חושב שהסמקתי קשות.
    תומר: כתבתי בעיתונים. ראיתי את השם שלי מודפס. לא מזיז לי יותר. אני כותב בלוג כי זה המקום היחיד שבו אני יכול לומר מה שאני רוצה עם מינימום פשרות. אם יש 100 איש שרוצים לקרוא את זה, מה טוב. זה עוזר, ברגע שתופסים זאת כך.

  16. איתמר: במיוחד בשבילך — המשחק האולטימטיבי:

    http://progressquest.com/dl.php

    תוכל לכתוב עליו עבודה. והוא אפילו לא דורש השקעת זמן. נסה אותו, באחריות!

  17. אתה גאון. אני מסיר את האמאמא של הכובעים.

  18. כל הכבוד על הכתבה (ועל ההישגים במאפיה. אני בקושי עוד מעט בשלב 50 אחרי חודש).

    אני חושב שמה שהכי מדהים אותי במשחק הזה זו הדלות שלו. והאופן בו ההכרה בדלות הזו לא מונע ממני להמשיך לשחק. זה מזכיר לי את התקופה שהייתי מכור לדיאבלו 1 וכבר הבנתי שההבדל בין הצינוק של רמה 13 לזה של רמה 15 הוא הצבע (!) של המפלצות (כמה עצלנים מעצבי משחק יכולים להיות?!?) ועדיין המשכתי כי הייתי חייב לעלות עוד שלב / להשיג עוד חרב / עוד שיריון / עוד קסם / לסיים את המשחק.
    אבל במאפיה וורז הביאו את ×–×” כבר לרמה חדשה. זו לא שהמשחקיות לא טובה – אין משחקיות. אני לא רוצה להכנס פה להגדרה של משחק (או לדיון על היכולת לתת הגדרה כזו), אבל בואו נצא מהנחה שברוב המשחקים ישנו אתגר כלשהו – מינורי ככל שיהיה – שעל השחקן להתגבר עליו. אבל במאפיה (או בחווה) אין מפסידים, יש רק מנצחים. אתה יכול להצליח מהר, ואתה יכול להצליח מהר יותר. אבל אתה לא יכול שלא להצליח (אלא אם כן אין לך חברים כמובן).

    ומכיוון שזה הדבר היחידי שצריך לספק אצל השחקן – התחושה שהוא 'מצליח' ו'מתקדם' (ואצלך איתמר – ממלא את החוסר) – אז למה להשקיע בדברים אחרים?
    אז נכון שהם מעצבים את הפריטים, ונותנים שמות יצירתיים למשימות. ונכון שהם טורחים לצייר ציורים גדולים של הבוס של הרמה הנוכחית (ואל תבינו אותי לא נכון – אני משחק בשביל הציורים האלה), אבל ×–×” תוכן? ×–×” משחק? ללחוץ על do job עשרים פעם ביום על אותה עבודה (60 פעם אם מחשיבים את ×–×” בשלושת רמות ההתמחות שלה)?
    סיפוק מיידי לאנשים שזה הדבר היחידי שהם מסוגלים לקבל.
    האוספים אגב היא עוד דוגמה מצויינת לזה. פעם, כל פריט שהיית אוסף במשחק היתה לו משמעות פונקציונלית בעולם המשחק. הפריט ×”×™×” משפר את הדמות שלך, מחזק אותך, משנה את אופי המשחק בצורה כלשהי. האוספים לעומת זו שואבים את כוח המשיכה שלהם מעולם אחר לגמרי. אתה לא משלים את האוסף ×›×™ ×–×” ייתן לך משהו. אתה משלים את האוסף מכייון שניתן להשלים את האוסף. זהו. אתה מקבל חפץ אחד מאוסף X וחפץ שני מאוסף X ופתאום אתה מוצא את עצמך משלים את אוסף X. למה? אלוהים יודע…

    מתנצל על התגובה הארוכה. ×–×” כבר יושב אצלי הרבה זמן. אולי צריך לפתוח קבוצת MWA לנפגעי המשחק ×”×–×”…

  19. רק לענות על שאלתך:

    כשהשחקן מתנתק מהשרת ב- WoW הדמות פשוט נעלמת מהעולם ואין לה שום אינטרקציה איתו. כלומר לא ניתן להתקיף אותה.

    כשהשחקן רק נעדר מהמחשב ולא מתנתק (AFK) הדמות פגיעה לדמויות אויב במידה והיא ניצבת באיזור עוין או נייטרלי וגם אז רק במידה והשרת הוא שרת PVP (שחקן-נגד-שחקן), או שדגל ה- PVP מופעל (כלומר סימנת את עצמך כמטרה לגיטימית להתקפה). דמות שנמצאת במצב AFK במשך זמן ממושך תנותק מהשרת.

  20. בעקבות הכתבה הזו אני פשוט מפסיק לשחק ואני כבר בשלב 63. 🙂
    תודה רבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *