כישלון!

בבית שלנו מנויים על שני מגזינים מנייר אמיתי. Wired (אני) ומגזין דה מרקר (נדב).
הווירד שקיבלנו בתחילת ינואר (אגב, עוד לפני הראשון בינואר, שזה תמיד מדהים אותי, שהם סוגרים מגזין חודשי מספיק זמן מראש כדי שהמנויים בחו"ל יקבלו אותו בזמן) נראה ככה:

 
ובטקסט: Fail, Screw ups, disasters, misfairs, flops. Why LOSING BIG can be a winning strategy

מגזין דה מרקר שקיבלנו בתחילת פברואר נראה ככה:

 
ובטקסט (התמונה קטנה מדי בשביל לקרוא מה שכתוב בשער, אבל זוהי כותרת המשנה של הפרוייקט המיוחד): איזה כישלון נפלא. החברה ההישגית והתחרותית שלנו דוחפת אותנו להצלחות ומציירת את הכישלון כאסון. אבל כל מנהל מצליח ישמח לספר שהדרך להצלחה זרועה כישלונות, ושאין כמו כישלון בריא כדי לדחוף אותך קדימה. קיבצנו מומחי ניהול, פסיכולוגים ואת טובי המנהלים במשק, לבדוק את העניין.

לקח לי חצי יום בשביל להפסיק לצחוק, אבל אחרי שהפסקתי הייתי פשוט חייבת לדעת מה קרה שם. לא מדובר בתופעה אקטואלית או בפריצת דרך כלכלית או מדעית, שמצדיקה שער זהה. אחרי שבנקים קורסים, ברור שכל המגזינים שיש להם נגיעה כלשהי לעולם הכלכלה חייבים לדבר על קריסת בנקים. אבל הכישלון, כך נדמה לי, היה פה מאז ומעולם. זו חייבת להיות העתקה. מישהו בדה מרקר ראה את השער של ווירד, אולי אפילו קרא אותו, וחשב לעצמו: מממ, זה נושא טוב. הקוראים שלי לא מכירים את ווירד. אני יכול לגנוב. אני מתה לדעת מי זה. העורך? הכתבת? מישהו אחר במערכת? איך הוא לא חשב על הפאדיחה שתהיה לו?

וחוץ מזה, אני גם מתה לדעת איך יתקבל הכישלון הזה במערכת דה מרקר. האם ינתחו את הכישלון? ינצלו אותו כדי לפרוץ קדימה? לא, כי אם הם סתם מטיפים ולא מקיימים, אז נראה לי שהם עיתון בררה (פחחחח).

8 thoughts on “כישלון!”

  1. עתונות ישנה. מצד שני, חבר שלי היה מעורב בפרסומת למכונית. עלה הסרט, מאוד יפה, המון תשבוחות. ואז בבלוג מזבלה של ענף הפרסום הראו פרומת דומה להפליא מחו"ל.אני יודע שחבר שלי לא גנב (כי אחרת, מה זה מעיד עליי?) והוא היה מאוד מבואס מהעניין. מזכיר גם קצת את הפרק בסיינפלד שאיליין מפרסמת קריקטורה שהיא ראתה פעם איפשהו.

  2. אולי הגיע אחד מהעורכים לישיבת מערכת ואמר שהיתה אחלה כתבה בויירד, ושזה נושא מצוין לבחון גם בהקשר של עסקים. וכולם היו מודעים לחלוטין לעובדה שזה ספין לרעיון שהופיע בכתבת השער של ויירד בחודש האחרון ולא ראו עם זה שום בעיה. האם זו גניבה? לדעתי לא. אולי עדיף היה להוסיף בפיסקת הפתיחה איזה אזכור של הכתבה בויירד, רק כדי שהקוראים יבינו שלא היתה כאן גניבה אפילה, אלא פשוט שימוש ברעיון של מישהו. הרי זה לא כאילו שויירד צריכים את הרעיון הזה אחרי שהשתמשו בו, אז מה איכפת להם לשתף?

  3. שלום. כתב שלנו שלח אלי את הלינק לבלוג. ככה זוכה להכיר כותבים שלא הכרתי.
    כן, גם אנחנו קוראים ויירד. רק שאלינו הוא לא ×”×’×™×¢ בתחילת ינואר. וכאשר הוא ×”×’×™×¢ כבר היינו בעיצומה של עבודה על המגזין. עכשו נשאלת השאלה מה נכון יותר, לגנוז פרוייקט שער רק בגלל שאחד מהמגזינים הטובים בעולם עשה פרוייקט דומה או פשוט לזרום עם ×–×”. אנחנו החלטנו לזרום. אבל עשינו כמה שינויים – ויתרנו על הרצון לראיין את צביקה הדר ולהציע לו להיות על השער (ותודה לטלי גורן מקשת שלא מיהרה לספק את הסחורה… ). כן, הדימיון ×”×™×” יכול להיות הרבה יותר גדול.
    יודעת, לא משנה מה אכתוב, יש מי שלא יאמין. נחייה עם זה. לפחות מייחסים לנו מקורות השראה ראויים.
    מקווה שאתם נהנים מהמגזין. הבלוג שלכם מאוד מעניין
    ובברכת בניין הארץ ננוחם
    סיון קלינגבייל
    עורכת מגזין TheMarker

  4. ישי, כן, רעיונות דומים יכולים להגיח במקומות שונים. פשוט סמיכות הזמנים וסמיכות הקוראים הופכת את זה לנדיר יותר.

    יוסי, ווירד לא צריכים את הרעיון, אבל עיתונות מבוססת, בין היתר, על רעיונות. לו התסריט שהעלת היה נכון, וכנראה שהוא לא נכון לפי תגובת העורכת למטה, זו הייתה אתיקה עיתונאית קלוקלת מאד משום שדה מרקר היו משתמשים ברעיון של מישהו אחר בלי להזכיר אותו, בלי לשלם לו ובלי כל הדברים האלו של זכויות יוצרים שאני לא מבינה בהם כלום.

    סיון, ברוכה הבאה. אני מאמינה לך שהתחלתם לעבוד על אותו נושא לפני שראיתם את ווירד. זה מאד מעניין, בעיניי אבל. את מבינה בטרנדים של העיתונות הכלכלית/טכנולוגית יותר ממני. נראה לך שיש איזה אירוע מיוחד שגרם לכולם לחשוב על זווית הכישלון הזו? זו לא זווית מחשבה שכיחה לא בדה-מרקר ולא בווירד. בשניהם עסוקים רוב הזמן בלשבח יזמים צעירים שעשו גזיליון כסף בגיל 21.5.
    ולשאלתך, האם הייתי עוצרת עבודה על גיליון באמצע בגלל ווירד? זו שאלה טובה. אבל אני חושבת שהתשובה לא מתחילה ומסתיימת בכן/לא. אפשר, למשל, לשלם כסף לווירד כדי לתרגם כתבה ולהפוך את הפרוייקט למודע לסביבתו (כמו הבאנר הזה של ביזנסוויק בשער). אבל אני מניחה שזה לוקח זמן, כל עניין החוזים בין דה-מרקר לווירד. אפשר לדבר על כך בדבר העורכת. אפשר לעשות בוקסה בכתבה ולהפנות את הקוראים לקריאה נוספת. הפעולה שתיארת, של לא לצלם את צביקה הדר, היא פעולה של מזעור נזקים. במקום מזעור נזקים אפשר ליצור סינרגיה. זה אפשרי אם מודים באופן פומבי בהקבלה בין המגזינים. נראה לי שזו דרך טובה יותר מהתעלמות גורפת.

  5. אין להתייחס לתגובה הבאה ביותר מידי רצינות, ובכל זאת:
    בשבוע הבא: איתמר מגלה את הנושפת בסביון בכתבי באחטין ובורדייה.

  6. אמנם זכויות יוצרים הן עניין פריפריאלי לתחום התמחותי ועיסוקי (קניין רוחני תעשייתי) אך עדיין עובדה בסיסית ודי ידועה היא שאין זכות יוצרים ברעיון, אלא רק באופן ביטויו* (ולעיתים כשמיתחם הדרכים לכך צר ומוגבל במיוחד אז אפילו ×–×” לא – קוראים לכך דוקטרינת האיחוד או המיזוג, ובלעז merger's doctrine). לפיכך, לפחות מבחינה משפטית, הרי שלא מוטלת על דה מרקר כל חובה לתת קרדיט לווירד, או לחלופין להתחיל לשאת ולתת עם אנשיהם על תרגום כתבות ממנו. לטעמי האישי גם אין פה חובה מוסרית, ואי הנעימות היחידה, לכל היותר, מתבטאת במה שקרוי בשפת העם "פאדיחות" – כמו להגיע לשטיח האדום ולגלות מישהי שלובשת את אותה שמלה. אני לא חושבת שאפשר גם לדבר פה על החלטה נכונה או לא נכונה של המערכת – מה שחשוב, עם כל הכבוד, לפחות במסגרת דיונית כמו הבלוג ×”×–×” שמתיימרת להעניק משקל למילה הכתובה, לתוכן ולמהות ולא רק לשאלת הקדימויות שמקומה ההולם הוא תחרויות ספורט, הוא מה עושים עם הרעיון. וביקורת בנוסח "בררה (פחחחח)" גם אם היא נכתבת עם לשון בלחי, מבזה לא את המגזין אלא את זו שחיברה אותה בלבד.

    *[ר' ס' 5(1) לחוק החדש:
    http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/17/3/196_3_1.rtf
    שאגב לא רק שהוא מעשה חקיקה יחסית רזה ואלגנטי שכל בר דעת יכול לקרוא ולהבין, גם אם אין לו רקע משפטי, אלא שבנוסף הרשת פשוט מתפקעת מפרסומים על פרסומים שונים העוסקים בו ומנתחים אותו לעייפה, כך שהקושי לברר מצטמצם למינימום.]

  7. שרפר, אין שום קשר לתחרויות ספורט. מגזין הוא לא עיתון אקטואלי, והוא אמור להרחיב את דעתו של קוראיו. וכשהוא מדבר בדיוק על אותם דברים כמו עיתונים מקבילים לו הוא לא מבצע את תפקידו כראוי.

    בעניין זכויות היוצרים, לברר זה קל נורא. זה פשוט לא מעניין אותי.

    ולסיום, פחחחחח. (ביזוי עצמי זה תהליך מקובל פה, בבלוג שיש לו כבוד גדול למילים ולאדם).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *