×× ×™ ×œ× ×‘×˜×•×— ×©×”×™×•× ×”×™×™×ª×™ מצליח ×œ×§×¨×•× ×ת יוליסס. קר×תי ×ותו פע×, בצב×. ישבתי ×¢× ×©× ×™ הכרכי×, ההוצ××” ×”×™×©× ×”, במשך שלושה חודשי×, עובר מכרך ×' להערות ×”×©×•×œ×™×™× ×©× ×ž×¦×ו בכרך ב'. זו היתה קרי××” ×יטית, מתסכלת, ×בל יכולתי לה. יכולתי ×’× ×œ"××™× ×יך הל××”" של בקט, שקר×תי בסופ"ש שמירות ×חד ברמת-דוד. ×›×™×•× ×ין לי שמירות ×רוכות ×‘×¦×‘× ×ו לילות ×‘×”×™×¨×™× ×©×œ×¤× ×™×”× ×ין דבר מלבד ימי תיכון, ×בל הזמן ×”×•× ×œ× ×‘×מת מה ×©×”×©×ª× ×”. ×”×•× ×—×¡×¨, כדרכו, ×•× ×ž×¦×, בדרכו, כל הזמן. ×”×¤× ××™, ×”×¤× ××™ ×”× ×¤×©×™, חסר ×ž×ž× ×•.
עוד ×חזור לזה.
[]
×פשר לדמיין ציר ×¤×©×˜× ×™ שעליו × ×™×ª×Ÿ ×œ×ž×§× ×›×œ יצירת ××ž× ×•×ª על פי קריטריון ×חד – המידה שבה המוען ש××£ להת××™× ×ת היצירה לקהל ×”× ×ž×¢× ×™×. זו ×¤×©×˜× ×•×ª ×יומה, ו×× ×™ יכול להעלות לפחות שלוש הסתייגויות חריפות, ×בל ×”×™× ×’× ×™×¢×™×œ×”, לפחות לצרכי הפוסט ×”×–×”. ×›×™, לפחות בחלקה, מידת ×”×ª×•×‘×¢× ×•×ª של כל יצירה × ×•×‘×¢×ª מהציר המדומיין והבעייתי ×”×–×”, וכי × ×¨××” לי ×©×¨×’×™×œ×™× ×œ×”×ª×™×™×—×¡ ×ליו במובלע ×’× ×›×§×¨×™×˜×¨×™×•×Ÿ שיפוטי-×סתטי כמידת ×”"מסחור" של היצירה.
הציר ×”×–×” × ×•×—, ו×פשר ×œ×ž×§× ×¢×œ×™×• בקלות יחסית יצירות ×©×•× ×•×ª, ×בל ×”×•× ×›×ž×•×‘×Ÿ בדוי לחלוטין. ר×שית, "קהל ×”× ×ž×¢× ×™×" ×”×•× ×ž×•× ×— יפה, ×בל ×”×•× ×ž×¡×ª×™×¨ ×ת הש×לה ב×לו × ×ž×¢× ×™× ×ž×“×•×‘×¨. יצירה תמיד מות×מת ×œ× ×ž×¢× ×™× ×ž×¡×•×™×ž×™×, במידת מה, ×•×œ× ×ª×ž×™×“ ×תה, הקור×, ×”×•× ×”× ×ž×¢×Ÿ שלה. מה ×’× ×©×™×¦×™×¨×•×ª רבות, ×ולי רובן, ×œ× ×ž×•×ª×מות במכוון לקהל מסוי×, והן פשוט × ×•×¦×¨×• מתוך תפיסה ×מורפית, כללית, של מה "× ×›×•×Ÿ" ו"יפה". ×’× ×”×ž×•× ×— "ממוסחר" ×œ× ×ž×ª×™×™×—×¡ ב×מת ליצירה שמות×מת לקהל × ×ž×¢× ×™×, ××œ× ×œ×™×¦×™×¨×” שמיועדת לקהל גדול ובעל תביעות × ×ž×•×›×•×ª. וכמובן, יצירה יכולה להיות ×ª×•×‘×¢× ×™×ª עבורך ×’× ×× ×תה ×”× ×ž×¢×Ÿ ×”×ידי×לי שלה.
×בל ×× × × ×™×— לזה רגע, ההפשטה הזו גסה מספיק בשביל להיות ×ž×¢× ×™×™× ×ª. בקצה ×חד של הציר ×פשר ×œ×ž×§× ×‘× ×•×—×•×ª ×ת יצירות ×”× ×•×¡×—×”, היומית, רומן הטיסה, ובקצה ×”×חר ×פשר ×œ×ž×§× ×ת היצירות ×”×וטיסטיות הגדולות של ×ª×§×•×¤×ª× ×•, ×ת ×¤×™× ×™×’× ×¡ ווייק, ×ת בקט המ×וחר, ×ת ×ž×¨×™× ×” ×ברמוביץ. ו×חרי ×©×ž×ž×§×ž×™× ×ת כל ×לו, ×פשר לזרוק לרגע ×ת הציר, ולתהות כמה ×ž×¨×•×ž× ×™ הטיסה, × × ×™×—, ו×לו ×—×œ×§×™× ×ž×”×, × ×•×¦×¨×• ×›× ×•×¡×—×” מחושבת, ו×ילו ×—×œ×§×™× ×ž×”× × ×•×¦×¨×• פשוט מכיוון שה××“× ×©×™×¦×¨ ××•×ª× ×”×™×”, ובכן, טיפוס ×œ× ×ž×¢× ×™×™×Ÿ כל כך. כלומר, כמה המחבר ×”×™×” מות×× ×œ× ×ž×¢×Ÿ, שופר ××œ×ž×•× ×™ של התרבות שיצרה ×ותו ו×ת הספר שלו. ו×פשר ×’× ×œ×ª×”×•×ª ל×לו × ×ž×¢× ×™× ×”×ª×›×•×•×Ÿ ×’'ויס, ול××™×–×” סוג קרי××” חתר בקט, ו×יך כל ×לה היו חלק מהפריחה ×”×זוטרית של ×”×ž×•×“×¨× ×™×–×. וכל ×–×” ×ž×’× ×™×‘ מ×וד.
ההפשטה הזו מתפרקת בעיקר ×ž×©×•× ×©×”×™× ×ž×ª×•×רת מהכיוון ×”×œ× × ×›×•×Ÿ – מה×ופן שבו היצירה חוברה. מהכיוון של הקור×, של ×”× ×ž×¢×Ÿ, ההפשטה עדיין ×¨×œ×•×•× ×˜×™×ª. ×ž×‘×—×™× ×ª×•, יש ערך לש×לה עד כמה היצירה מות×מת לו. כמה מעצמו ×”×•× ×™×ž×¦× ×‘×”, ומתי ×”×•× ×™×ž×¦× ×‘×” כל כך הרבה מעצמו, עד שהיצירה תפסיק להיות ×ž×¢× ×™×™× ×ª.
[]
יש בזה משהו, ל×? ×× ×™ לוקח ספר חדש ליד, וחלק מההתרגשות ×”×™× ×ž×›×š ש×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢ מה ×× ×™ ××ž×¦× ×‘×•. ×œ× ×™×•×“×¢ במובן העמוק. ×–×” ×œ× ×§×•×¨×” ×¢× ×›×œ ספר. ×–×” ×œ× ×§×•×¨×” לי ×¢× ×¡×¤×¨×™ עיון, ×–×” ×œ× ×§×•×¨×” לי ×¢× ×ž×•×ª×—× ×™ ריגול, ×בל ×¢× "ספרות" כן. ×× ×™ יודע שעד ש×עבור מספר עמודי×, ×œ× ×וכל לדעת ×× ×”×¡×¤×¨ ×”×•× ×—×‘×¨ שלי (כהגדרתה ×”×ž×¦×•×™× ×ª של עדיה), ו×× ×”×•× ×—×‘×¨, ×× ×”×•× ×ž×¡×•×’ ×”×—×‘×¨×™× ×©×× ×™ רוצה ויכול לשמוע כרגע. וקל לי, יחסית, לסווג כך ספרי×. יש ×ת ×”×¡×¤×¨×™× ×©×× ×™ יודע מה ×”× ×™×ª× ×• לי, ויש ×¡×¤×¨×™× ×©××™× ×™ יודע, ושלעתי×, בגלל ×–×”, ×× ×™ חושש לפתוח. יש ×¡×¤×¨×™× ×©×™×ª× ×• לי עוד מ×ותו הדבר, וזה בדיוק מה ש×× ×™ מבקש מה×, ויש ×¡×¤×¨×™× ×©×™×©×‘×¨×• ×ותי לגמרי. יש לה-ק×רה ויש ×¤×™× ×˜×¨.
××– ×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢ ×× ×”×§×¨×™××” ל×יטיות ×”×™× ×¤×©×•×˜ ×”×ª× ×’×“×•×ª ×œ×©× ×”×ª× ×’×“×•×ª, ×בל ×× ×™ יודע שיש הרבה ×“×‘×¨×™× ×©× ×™×ª×Ÿ ×œ×”×ª×§×•×ž× × ×’×“× ×‘×ª×¨×‘×•×ª ×©×œ× ×•, והעובדה ×©× ×‘×—×¨×” ×“×•×•×§× ×”×ž×”×™×¨×•×ª ×ומרת משהו. ו×× ×™ יודע ×’× ×©×”×ž× ×™×¤×¡×˜ לכתיבה משתהה × ×¨××” לי יותר ×›×ž× ×™×¤×¡×˜ בשבח ×”×ª×•×‘×¢× ×•×ª מ×שר ×›×ž× ×™×¤×¡×˜ בשבח ×”×יטיות, ×•×ª×•×‘×¢× ×•×ª, ×‘×ž×§×¨×™× ×¨×‘×™×, ×”×™× ×¨×§ × ×’×–×¨×ª של ×חרות.
×–×” מוזר לכתוב ×ת ×–×”. ×ין לי שחפת ×ו עליית ×’×’, ורוב ×”×ž×©×•×¨×¨×™× ×©×¤×’×©×ª×™ היו ×¨×—×•×§×™× ×ž×וד ממה שהייתי ×ž×›× ×” ×’××•× ×•×ª. ×¨×—×•×§×™× ×ž×וד. ×בל ×× ×™ מזדהה ×¢× ×”×§×¨×™××” ליצירה ×ª×•×‘×¢× ×™×ª, ו×× ×™ מזדהה ×פילו ×¢× ×¢×‘×•×“×•×ª ×”-Long Duration של ×ברמוביץ. ×œ× ×‘×’×œ×œ שכל יצירה ×ª×•×‘×¢× ×™×ª ×”×™× ×’× ×™×¦×™×¨×” מתגמלת, כמו בגלל החשד שיצירות מתגמלות הן ×’× ×™×¦×™×¨×•×ª ×ª×•×‘×¢× ×™×•×ª, לפחות ×‘×ž×•×‘× ×™× ×ž×¡×•×™×ž×™×. ו×× ×™ מרוצה מזה ×©×™×©× ×” ×ברמוביץ ששמה שערי ×¢× ×§ ×œ×¤× ×™ היצירה שלה, שערי הסיפור-של×-× ×’×ž×¨ ×›×לה. ×–×” עושה ×ותי ×ופטימי.
בציר המדומיין ההו×, של הת×מה ×œ× ×ž×¢×Ÿ, × ×¨××” לי ש×ברמוביץ עובדת בעיקר ×¢× ×¢×¦×ž×” ולמען עצמה. ו×תה יכול לקחת בזה חלק, ×× ×ª×¨×¦×”, ×בל ×תה ×œ× ×—×™×™×‘. ×›× "ל ×’'ויס, ×›× "ל בקט. ×× ×™ מרוצה מה×, ×’× ×× ×× ×™ ×œ× ×‘×˜×•×— ש×וכל לחלוק ×¢×ž× ×©×•×‘ חדר. וזו, בעצ×, ×”× ×§×•×“×” שפתחתי בה. ×× ×™ ×œ× ×™×•×“×¢ ×× ×”×¢×•×œ× ×‘×מת × ×¢×©×” מהיר יותר, ×בל ×©×™× ×•×™ כלשהו התרחש, לפחות עבורי, ×•×”×•× ×§×©×•×¨ למהירות פחות מכפי ×©×”×•× ×§×©×•×¨ ×œ×¤× ××™ × ×¤×©×™. בגיל מסוי×, ×¢× ×œ×—×¦×™× ×ž×¡×•×™×ž×™×, קל יותר לחפש יומית. ×פשר לשקוע לתוך "יוליסס", ×ž× ×¡×™×•×Ÿ, ×בל פשוט יותר לר×ות ×ת "מצ'טה". ו×יכשהו, לוקח לי יותר ויותר זמן להתחיל ×œ×§×¨×•× ×ת ×”×¤×•×¡×˜×™× ×‘×‘×œ×•×’×™× ×”××”×•×‘×™× ×¢×œ×™, ו×× ×™ עובר יותר ×¡×¤×¨×™× ×œ×¤× ×™ ש×× ×™ מעז לפתוח ספר כבד, ש×ולי ×™×”×™×” מתגמל ו×ולי ל×.
ובעצ×, כל ×–×” ×”×•× ×¡×•×’ של הערה בשולי הפוסט של קרן.
תמיד קר×תי ×‘×¨×¦×™× ×•×ª. ×¤×¢× ×™×•×ª×¨. ×ולי ×ין ××£ ×חד שיכול ×œ×§×¨×•× ×‘×™×ª×¨ ×¨×¦×™× ×•×ª מילד בן חמש. ×בל הקרי××” ×”×¨×¦×™× ×™×ª שלי החלה רק בתיכון, ×¢× "× ×¨×§×™×¡ ×•×’×•×œ×“×ž×•× ×“" של הרמן הסה. ×”×ª×¨×’×•× ×”×™×” ישן וקשה, והייתי צריך לעבור כמה ×¢×ž×•×“×™× ×¢×“ שהעברית × ×¨×תה ×”×’×™×•× ×™×ª פת×ו×. ×× ×™ זוכר שחשבתי כך ×’× ××–. כלומר, שהופתעתי מההתרגלות, מהדרך שבה השפה הפכה לטבעית. ×–×” × ×¨××” כמו כרטיס ×›× ×™×¡×” זול – ×§×¨× ×ž×¢×˜, והספר כבר ×™×‘×•× ×ליך.