17:00: אני סוחב את האבא שלי להקרנת אקדמיה של "הדברים שמאחורי השמש" הסרט החדש של יובל שפרמן. ההפקה של הסרט הזה היא סוג של אגדה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת ת"א, שפרמן, עדיין לא בן 30 עשה עד היום סרט קצר אחד בשם "שגרה" והתקבל איתו לפסטיבל מנהטן לסרטים קצרים. זה פסטיבל מוזר, הוא אמנם נקרא מנהטן אבל הוא פסטיבל נודד שמציג בכל ארה"ב, אירופה וגם באינטרנט והצופים הם אלו שבוחרים את הסרט הזוכה. אני זוכר איך לפני שלוש או ארבע שנים קיבלתי מייל משפרמן (שאני ממש לא מכיר) שאמר משהו כמו: "תכנס בבקשה לאתר של הפסטיבל, תקנה כרטיס ב10$ ותצביע בשבילי"- לא נכנסתי, זה נראה לי טיפשי וגם סוג של נדבה- עדיף שיבקש ממני כבר 10$ ישירות להפקה של הסרט הבא שלו. כנראה שהיו הרבה אנשים יותר נחמדים ממני כי שפרמן זכה במקום הראשון בפסטיבל הזה ובכ 100,000$ כדי לעשות את הסרט הארוך הראשון שלו.
כנראה שזה לא היה רעיון כל-כך טוב לקחת את אבא שלי לסרט שהתמה המרכזית שלו היא התפרקות המשפחה (אבא, אל תדאג, אם אני סוחב אותך לסרט ואתה בא אז המשפחה שלנו באופן מפתיע בסדר), הוא לא מאוד נהנה אבל אני חשבתי שזה סרט מדהים. שפרמן מציג משפחה תל-אביבית- אבא- אסי דיין, אמא-סנדרה שדה, ילד בן 30 (כמעט)- זוהר שטראוס , ילדה סטודנטית שמגיעה לחופשת מולדת מחיפה- טלי שרון, ובת זקונים- טס השילוני. נדמה שכל אחת מהדמויות בסרט של שפרמן יודעת מה זה אומר להיות בת משפחה ומנסה לשחק את התפקיד על הצד הטוב ביותר אלא שכל אחת מהן גם מודעת לזה שהתפקיד הזה כבר מזמן עבר מהעולם, התא המשפחתי התפרק, כל אחד הוא אינדיבידואל והבעיה הגדולה היא שעדיין לא נמצא לו שום תחליף ולכן אנחנו נאלצים להמשיך ולשחק במחזה האנכרוניסטי הזה. שפרמן עשה המון בחירות אמיצות בסרט הזה. הסרט מורכב מאסופת סצנות משפחתיות מעולות, חלקן הגדול מצחיקות שמשאירות טעם מריר בפה. הצטברות הסצנות לא יוצרת סיפור אלא יוצרת מועקה שנשארה איתי הרבה זמן אחרי שיצאתי מהסרט. העובדה שאין סיפור מוגדר לא מקלה עם הצופה אלא נותנת את התחושה שאלה הם החיים ובחיים שום דבר לא אמור להפתר, הדבר היחידי שקורה הוא שבסוף מתים. זוהי בחירה ראויה להערכה כי הקולנוע הישראלי המסחרי של השנים האחרונות מתעקש לספר סיפור מוגדר שיש בו התחלה אמצע וסוף וזהו גם סוג הסרטים שבדרך כלל אהובים על הצופים (ועל אבא שלי). אם שואלים אותי**, הסרט הזה הולך להיות הסוס השחור של האוסקר הישראלי השנה ולהשאיר את הבחירה האולטימטיבית ב"אביבה אהובתי" של שמי זרחין מאחוריו.
השחקנים של "הדברים שמאחורי השמש" נהדרים בלי יוצא מן הכלל, אבל לאורך כל הסרט הטרידה אותי השאלה מי זו הבחורה שמשחקת את הרומאן המזדמן של טלי שרון. משהו בקלילות של הדמות שלה, ובאופן שבו היא מתפקדת כאנטי-תזה למשפחה קנה אותי כבר מההופעה הראשונה שלה על המסך וכל הזמן קיוויתי שהיא תופיע שוב. בקרדיטים גיליתי ששמה של השחקנית הוא "הילה וידור", לא ידעתי שהיא תופיע שוב בחיים כל-כך מהר.
22:00 בהיינקן הבימה קלאב, הופעה של חברי אייל הידוע יותר בשם הלהקה שלו my second surprise . זאת הופעה מרשימה, הוא עומד לבד על הבמה ונראה קטן ובודד אבל מצליח איכשהו לנגן מוסיקה של להקה שלמה. מיה, הבחורה שלידי מאוד מתלהבת, היא אומרת שאייל סקסי, אני שואל אותה למה היא חושבת שהוא סקסי, אם זה בגלל איך שהוא נראה? בגלל הבגדים שהוא לובש? או אולי סתם בגלל שהוא עומד על במה וכל מי שעומד על במה הוא סקסי. היא אומרת: " הוא סקסי בגלל המוסיקה שהוא מנגן ולא בגלל שום דבר אחר". וזה נכון. בסוף ההופעה אני מנסה לגשת לאייל להגיד לו שנורא נהניתי, לפני נדחפת בלונדינית יפה, היא מחבקת אותו ומנשקת אותו. במקרים כאלה אסור להפריע, אני מסמן לו שנתראה בפאב הבית שלנו בנורמן יותר מאוחר והולך משם.
01:00 אני שותה בנורמן, כשאייל מגיע אני שואל אותו מי זאת היתה הבלונדינית. והוא אומר שאין לו מושג מי היא, היא פשוט נורא נהנתה ואמרה גם שקוראים לה הילה ושהיא שחקנית. הכל מתחבר, היא באמת נראתה קצת מוכרת, זו הייתה הילה וידור מהסרט. "אז לקחת טלפון?" אני שואל. והוא אומר: "השתגעת? בסוף הופעה? זה דוחה, זה מסוג הדברים שלא עושים, אם היא תרצה היא כבר תדע למצוא אותי".מאז אנחנו יושבים בנורמן ומקווים שהילה וידור תופיע בפעם השלישית בשביל אייל, בינתיים זה עוד לא קרה.
* הקטע הזה נכתב כבר לפני חצי שנה והיה אמור להיות מפורסם באחד מאתרי האינטרנט, אלא ששם הוחלט שהוא ברנז'אי מדי.
** ופעם נוספת, אני מוכיח לעצמי שטוב שאני מקפיד לא למלא טוטו, לא רק שלא הצלחתי להמר על הסוס השחור, אפילו בהימור של "אביבה אהובתי" טעיתי.
תגובות