אתמול בערב נפתחה ברחוב הקונגרס בדרום תל-אביב תערוכה קבוצתית בשם הקונגרס 17. שירי, אחותי, הציגה שם עבודה חדשה – "תיאו דורי – סרטעודה" בה מקריא טדי (תיאודור) תומפסון מיומני בנימין זאב הרצל בדרום תל-אביב. התערוכה מוצגת בשתי דירות וחדר מדרגות שחוברו ביניהן לצורך התערוכה. בעיני, הקונספט של אמנות היוצאת מהגלריות המוכרות ומהמוזיאונים ומחפשת חללים אחרים וזמניים הוא קונספט מעניין שהפך לצורך אמיתי של אמנים ושל האמנות. בערב הפתיחה היו המוני אנשים, מוסיקת ג'אז חיה ומצב רוח שמח יותר מבכל פתיחה אחרת שביקרתי בה בשנים האחרונות. אני די בטוח שחלק גדול מהקהל לא ביקר באזור הזה של העיר כבר תקופה ארוכה, כך שעצם הבחירה בלוקיישן הזה כמקום שבו מוצגת אומנות הופך את האירוע לאירוע משמעותי. התערוכה פתוחה לעוד יומיים בלבד בשישי ושבת ומומלץ מאוד להגיע לשם.
פראני ואני סצנה # 5
זה בוקר ואנחנו ביציאה מהבית של אמא שלה.
א: את רוצה שאני ארכיב אותך על האופניים של אמא או שנלך ברגל?
פ: אני רוצה במכונית.
א: אין מכונית, או ברגל או באופניים.
פ: אז ניקח את האוטו של אמא.
א: אבל אמא נסעה עם האוטו לעבודה.
אני מתחיל ללכת בשביל של הבית לכיוון הרחוב, אבל פראני תקועה עדיין בכניסה.
פ: אז ניסע עם מכונית שלך.
א: נו די, את יודעת שאין לי מכונית.
פ: אז תקנה.
סוף כל סוף היא משתכנעת לזוז ואנחנו מגיעים לשער של הבית.
א: מאיפה יש לי כסף לקנות מכונית?
פ: תוציא אלף שקל מהבנק ותקנה.
א: אבל מכונית עולה הרבה יותר מאלף שקל.
פ: מכונית כזאת עולה בדיוק אלף שקל.
פראני מצביעה על מכונית טרנטה שרואים עליה לפי האבק שנצבר על השמשות שלה והגלגלים המפונצ'רים שהיא לא זזה כבר הרבה זמן.
א: זה בכלל לא מכונית זאת כורסת רחוב.
פראני צוחקת
פ: אז אולי באמת נקנה אותה וככה נוכל לנוח מהדרך.
אנחנו מתקדמים ברגל לכיוון הקייטנה, זה חופש ויש הרבה ילדים ברחובות, כשאנחנו מגיעים ליד תחנת הדלק, אני מנסה לעקוף אותה.
א: בואי נלך מפה, שלא נכנס לתוך התחנה.
פ: הכי אני אוהבת ריח של דלק.
היא הולכת לתוך התחנה ואני נאלץ ללכת אחריה.
א: אולי באמת נשתה כוס קטנה של דלק וככה ולא נצטרך בכלל שום מכונית.
פ: אני לא צריכה לשתות, יש לי דלק טבעי, רוצה לראות איך אני מנצחת אותך בריצה?
א: זה לא פייר, לי אין דלק טבעי.
פ: אז תשתה, ואז אני אנצח אותך.
א: טוב.
אנחנו נכנסים לתוך התחנה ואני ניגש אל המתדלק. פראני הולכת אחרי.
א: נתקעתי בלי דלק, אולי אפשר כוס גדולה של דלק?
מתדלק: כן, אבל תחזיר את הכוס אחרי שאתה ממלא.
המתדלק מוציא כוס גדולה של בירה, הוא מכניס את הפיה לתוך הכוס ושופך פנימה דלק.
פראני פתאום מחזיקה לי את היד חזק.
פ: אתה לא באמת הולך לשתות את זה, נכון?
א: בטח שכן, אני רוצה לנצח אותך ואני לא עובד בלי דלק.
פ: אני לא רוצה שתשתה, בוא נלך מפה, אני אתן לך לנצח, מבטיחה.
אני לוקח מהמתדלק את הכוס, ומשלם לו, פראני מסתכלת עלי לראות מה אני אעשה.
פ: נו, מבטיחה מבטיחה.
א: (למתדלק) תודה רבה.
מתדלק: על לא דבר.
אני שופך את הדלק על הרצפה בצד, מחזיר למתדלק את הכוס ואנחנו הולכים משם.
תגובות