גרסה מקוצרת של הרשימה הזו פורסמה בשבוע שעבר ב"וואלה תרבות" . הרשימה נתפסה על-ידי הטוקבקיסטים כהמשך המאבק המטופש בין אוהדי "בופור" לאוהדי "ביקור התזמורת" וזכתה לקיתונות של בוז מהם. אפשר להאשים את הטוקבקיסטים, ובייחוד את אלו של "וואלה", בזה שהם יותר מגיבים מקוראים, אבל אני חושב שהפעם האשמה לחוסר ההבנה שלהם קשורה גם לכך שכתבתי את הרשימה בחיפזון בין ימי צילום וכנראה שלא הייתי מספיק ברור. אני מנצל את הבלוג כדי לנסות ולתקן את הרשימה ההיא ולהבהיר את הכוונה האמיתית שלי.
היום בו הוכרזה מועמדותו של "בופור" לאוסקר האמריקאי הוא יום חג לתעשיית הקולנוע הישראלי ולמדינה כולה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הכותרת הראשית של אתרי האינטרנט השונים עסקה במשך שעות ארוכות בקולנוע. החשיפה לה יזכה הסרט בעולם היא חשיפה חסרת תקדים שאמורה להביא לשינוי משמעותי בדרך בה רואה העולם את הקולנוע שלנו וללא ספק תשנה גם את צורת העשייה הישראלית בשנים הקרובות. השאלה היא איזה מין שינוי זה יהיה?
שנת 2001 היא השנה המיתולוגית בה השתנה משהו יסודי בקולנוע הישראלי. "חתונה מאוחרת" היה הסרט הישראלי הראשון, מזה הרבה מאוד זמן, שהפך להצלחה מסחרית בקולנועים בישראל. ההצלחה שלו שינתה את הקונספציה של עשיית סרטים בישראל- מאותו יום והלאה אי-אפשר היה להאשים את הקהל, התקציבים או כל דבר אחר בכישלון בקופות: אם סרט קטן, רובו בגרוזינית, של במאי שזה הסרט הראשון שלו, מצליח בארץ ובעולם אז כל אחד מוכשר מספיק יכול גם. ההצלחה המסחרית המפתיעה הבהירה שגם קולנוע ישראלי יכול להיות עסק אמיתי ולא עסק לפילנתרופים. מאז 2001, כמעט מדי שנה, יש לפחות סרט ישראלי אחד, בדרך-כלל הסרט שזוכה בפרס "אופיר", (אבל ממש לא רק, ע"ע "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר) המצליח להפוך לעסק כלכלי ולהביא את הצופים הישראלים לקולנוע ולפעמים אותו הסרט או סרטים אחרים עושים חייל בפסטיבלים או בהקרנות מסחריות בחו"ל.
שנת 2007 היא שנת השינוי הנוסף. זו השנה שבה כל חובב קולנוע עולמי גילה את הקולנוע שלנו והבין שאי-אפשר להתעלם ממנו. היא היתה כזו גם ערב חלוקת פרסי אופיר בספטמבר השנה, לאחר ההצלחות הבין-לאומיות המרשימות של כל חמשת הסרטים שהיו מועמדים לפרס אופיר בכל הפסטיבלים הנחשבים בעולם. ההכרזה המדהימה השבוע ש"בופור" ברשימת המועמדים הסופית לפרס הסרט הזר באוסקר היא החותמת האחרונה לכך שרוח חדשה לגמרי מנשבת במפרשי הקולנוע שלנו.
חברי האקדמיה הישראלית לא בחרו את בופור כסרט שייצג אותנו באוסקר הם בחרו את "ביקור התזמורת". בדיעבד, אפשר לטעון שזו היתה בחירה מוטעית, מאחר והפרס המרכזי של הזכייה הזו הוא מועמדות לאוסקר האמריקאי, והנה דווקא בופור, שלא היה הבחירה הראשונה, אלא נשלח לאוסקר כתחליף לאחר ש"ביקור התזמורת" נפסל, דווקא הוא מצליח להגיע לשלב הגמר. אלא שהבחירה של חברי האקדמיה, המורכבת ברובה מיוצרי קולנוע, לא היתה בחירה מוטעית, זו היתה, בעיני, בחירה מודעת של זהות, בחירה שאמרה – ככה אנחנו רואים את הקולנוע שלנו ואת עצמנו, ככה אנחנו רוצים שיתפסו אותנו בחו"ל, אלה הסרטים שאפשר וצריך לעשות בישראל. העלייה של בופור לשלב הגמר של האוסקר תשכיח, ובצדק גמור, את הבחירה הראשונית של חברי האקדמיה. אם נרצה או לא, בופור יסמל מעכשיו עשייה ישראלית בעולם ויהווה מודל לחיקוי עבור קולנוענים ישראלים אחרים.
בהרבה מובנים "בופור" הוא צירוף של גורמים היוצרים הצלחה חד-פעמית שיהיה קשה מאוד לשחזר. זהו שילוב של קולנוען בשל כמו סידר, לאחר שני סרטים עלילתיים מוצלחים, עם תסריט המבוסס על רב-מכר ספרותי שהצלחתו כבר הוכחה, כששני אלו מובילים לתקציב מהגדולים שגוייסו לסרט ישראלי עד היום, ביחד עם נושא גדול ואפוסי כמו המלחמה, ביחד עם התזמון המושלם של יציאת הסרט מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה.
הדיון על – איזה סרט יותר טוב "בופור" או "ביקור התזמורת"? הוא דיון עקר ומשעמם הקשור לטעם אישי, שניהם, בעיני, סרטים מעולים מז'אנרים שונים. ההבדלים בין "בופור" ו"ביקור התזמורת" הם רבים ודומים להבדלים המסורתיים בין הקולנוע האמריקאי לקולנוע האירופאי כש"בופור" מייצג את האמריקאי ו"ביקור התזמורת" את האירופאי. "בופור" הוא סרט אפי שמדבר על נושא חשוב כמו המלחמה ואילו "ביקור התזמורת" מצהיר על עצמו מייד בהתחלה כסרט קטן ו"לא כל-כך חשוב". "בופור" הוא סרט של אקשן שהמנוע הדרמטי שלו הוא מי יישאר בחיים ומי לא, לעומת זאת "ביקור התזמורת" הוא קולנוע של הרהורים שהשאלה הכי הרת גורל בו היא אם התזמורת תאחר להופעה או לא. ב"בופור" יש פיצוצים ואקשן העשויים ברמת עשייה שלא היתה מביישת שום סרט הוליוודי, ב"ביקור התזמורת" אין שום דבר שמנסה להעצים את הדרמה, האנושיות של הדמויות היא מה שמאפשר לקהל להתחבר אליו. כדי להצליח לייצר את "בופור" כמו שהוא, היה צורך להקים את מוצב הבופור מחדש אחד לאחד ולבסוף לפוצץ אותו (השמועה מספרת שסידר ניסה לתאם עם החיזבאלה סיור לוקיישן בבופור האמיתי), "ביקור התזמורת", לעומת זאת, צולם ברובו בקיוסק קטן בירוחם, וקיימים עוד הבדלים רבים שכל אחד שראה את שני הסרטים יכול לעמוד עליהם בלי קושי.
הבעיה שלי היא לא עם ההצלחה של "בופור", ההפך הגמור – אני שמח מאוד בהצלחה הזו ובטוח שאם חברי האקדמיה היו מסוגלים באמת לנבא שהסרט הזה יצליח באוסקר הם היו זונחים את הבחירה המקורית שלהם ובוחרים ב"בופור". הבעיה שלי הי
תגובות