יולי כהן פתחה בלוג בשכנות ב"רשימות". לפני כחצי שנה השתתפנו שנינו בפסטיבל קולנוע מאוד זניח בברלין. סרט הפתיחה היה הסרט של יולי "ציון אדמתי". האולם היה מלא בברלינאים וגם אני, שהתרגשתי מאוד בזמנו מהסרט "המחבל שלי", חיכיתי להקרנתו של הסרט. אך כבר בפתיחה, התברר שהעותק שהועבר על-ידי הפסטיבל מחברת ההפקות הגרמנית היה מדובב לצרפתית במקום לגרמנית וממילא היה חסר תרגום לכל שפה אחרת. ההקרנה נעצרה, מארגני הפסטיבל היו נבוכים, הם קיימו הצבעה בין הצופים באולם והוחלט שלא להקרין את הסרט של יולי אלא להקרין סרט אחר במקום. רב הבמאים שאני מכיר היו מאבדים את השפיות ברגעים האלה, ביום שאחרי או בכלל- מה יותר חשוב מהקרנה של הסרט שלך? אבל יולי היתה סטואית לחלוטין-לא התרגשה, לא התרגזה ונסעה חזרה לישראל ביום למחרת בלי ההקרנה. אני מבטיח לעקוב אחרי הבלוג שלה.
לפני מספר שבועות התפרסמו מספר רשימות מעניינות במיוחד ב"סינמסקופ" של יאיר רווה. יובל גרנות במאי הסרט "ג'וליה מיה", שעלה לאקרנים לפני כשבועיים, החליט להפיץ את הסרט שלו בעצמו ומעלה בסינמסקופ יומן הפצה, החושף פרטים מנבכי הפצת הסרטים בישראל, כולל מספרים. שווה קריאה לכל מי שמתעניין בתחום.
לצערי את פסטיבל דוק-אביב, פספספתי לחלוטין השנה. היו המון סרטים שעניינו אותי כמו: "החברה הכי גרועה בעולם" של רגב קונטס. "האסיר" של אסף סודרי. "7915 קילומטר" העוסק בראלי פאריז-דאקאר. מה יצא מתחרות הדוקו-צ'אלנג'. וההקרנות המיוחדות לכבוד PBS. אבל לא הספקתי לראות כמעט כלום. הסרט היחיד שראיתי ושאני שמח לפרגן לו הוא סרטה של שירלי ברקוביץ' "בדרך למעלה". שירלי נדבקה אל ליאן, הנערה מחוסרת הבית, לאורך כמעט 3 שנים. מעבר לכך, שהסרט מרגש, עצוב ומראה מציאות שנמצאת ממש מתחת הבית שלי אבל אני נמנע מלראות אותה, התפעלתי מהיכולת של שירלי לצלם את החומרים האלה, להשאב אליהם ולהשאר אנושית ולא נצלנית כלל.
מחר, יום שלישי ב14:30 באולם אשכול פייס שליד הסינמטק בת"א, אציג את פרוייקט הסצנה החסרה כפרוייקט "ניו-מדיה" בפורום הקו-פרודוקציות. הרעיון הוא להקים אתר שבו אנשים מכל העולם, יוכלו להעלות את הסצנות החסרות שלהם, להגיב לסצנות אחרות של אחרים ולהשתתף בהכנת סרט דוקומנטרי סופי באורך 50 דקות שיכלול צילום והפקה של הסצנות הנבחרות מכל העולם. בפעם האחרונה שהשתתפתי בפורום כזה הצגתי את "המלך לאטי הראשון" ולא יצא מזה כלום. אני מאוד מקווה שהפעם התוצאות יהיו יותר חיוביות. הציבור מוזמן לצפות בי מנסה לגייס כסף מגופי שידור מחו"ל ובאותה הזדמנות לראות אותי מביך את עצמי באנגלית.
למה אני ממתין? כמו אצל כל קולנוען, גם אצלי יש תקופות כאלה שלא קורה בהן כלום. אני ממתין לכסף מקרנות, ולאפשרות לעשות פרוייקטים שלי עם תקציב מגופי השידור השונים. הפוסט הזה נכתב לפני כשבוע ובעצם תקופת ההמתנה הסתיימה באופן בלתי צפוי בימים האחרונים. אפשר להגיד שנחטפתי לעולם טלוויזיוני אחר שהוא חדש ומעניין עבורי- פרטים בפוסט הבא.
תגובות