חובבי פסטיבלים לקולנוע הם בעצם חובבי הימורים. ברוב המקרים ההחלטה על כניסה לסרט היא החלטה מקרית וסיכויי הזכייה מועטים. אפילו בפסטיבלים נחשבים כמו סאנדנס, בדרך כלל היו לי יותר הימורים כושלים מהימורים מוצלחים. מצד שני, אין בעיני כיף גדול יותר מללכת לסרט שאתה לא יודע עליו כלום ולגלות שנכנסת לסרט שיישאר בך לתמיד.
התחרות הישראלית היא גולת הכותרת של פסטיבל דוק-אביב ולגביה בדרך-כלל יותר קל לי להמר. מעבר לנושא הסרט ולסינופסיס הקצר, מאפשרת רשימת הקרדיטים עזרה בהימורים. חוץ משמו של הבמאי, אני משתדל גם לראות סרטים של עורכים וצלמים שאהבתי עבודות קודמות שלהם. בין הסרטים שמסקרנים אותי נמצאים סרטו החדש של גיל קרני- "הבלתי נראים" שסרטו עטור הפרסים "מיים סוערים" ריגש אותי לפני מספר שנים. הסרט "גם כשעיני פקוחות" על המוסיקאי המוערך גבריאל בלחסן שנערך בידי אייל צרפתי שערך כבר שורה ארוכה של סרטים שאהבתי ביניהם "משפוחה" ו"תגיד אמן". סרטו של אלכסנדר גנטלב "גנבים בחוק" שמשתתף השבוע בפסטיבל טרייבקה ושסדרת הטלוויזיה שלו "האוליגרכים" היתה מעולה בעיני. סרטה של מור לושי "ישראל בע"מ" שהוצג בפסטיבל אידפא ונערך בידי דניאל סיון, סיון ביים בעבר שני סרטים פרועים שמאוד אהבתי "מופע החיים של גוטל בוטל" ו"המלחמה של גיורי"- אם רוחו של סיון שורה גם על הסרט הזה, אז אני די בטוח שאחבב אותו לכל הפחות. "המח החשמלי" סרטו של נדב הראל שמעניין אותי בעיקר בגלל נדב עצמו, אותו פגשתי לא מזמן לראשונה, ואישיותו הקורנת הפתיעה אותי. "סיסטמה" של אוהד מילשטיין שיצר את הסרט "אובססיה" ואני מעריץ את היכולת שלו לעשות את הסרטים שלו לבדו כלומר גם לצלם, לערוך ולהפיק אותם. "קוראים לי אחלאם" של רימה עיסא שנערך על-ידי ערה לפיד שהיא אחת מהעורכות הנחשבות הפעילות בארץ ובין היתר ערכה גם את "מחסומים".
לעומת התחרות הישראלית, הרי שבסרטים הבין-לאומיים כמעט ואין לי "מידע פנימי" וההימור שלי בכלל לא מושכל. מאחר והתנדבתי לכתוב עבור הבלוג של פסטיבל דוק-אביב, בחרתי לי כמעט באקראי רשימה של סרטים שנדמו מעניינים, קיבלתי דיסקים שלהם ובימים הקרובים אצפה בהם ואכתוב את רשמי עליהם.
הסרט הראשון בו צפיתי הוא "המהמר", סרט הולנדי שהשתתף בפסטיבל אידפא האחרון ועוסק בבן שמתחקה אחר עקבותיו של אביו המהמר. על-פניו לסרט יש פוטנציאל גבוה והוא מצולם מצוין. המיסתורין שהותיר אחריו האב והמטען הרגשי שנושא הבן שהוא הבמאי היו יכולים ליצור סרט סוחף. אלא שבמקום לעקוב אחרי הסיפור הראשי של האב ובנו, ומאחר והאב מת ואין אפשרות לצלם אותו, החליט הבמאי על שני סיפורי משנה בהם הוא עוקב אחר מהמרים אחרים שאינם קשורים לסיפורו האישי. שני הסיפורים האחרים משמימים ולאחר כשעה של צפייה החלטתי לוותר ולעבור לסרט הבא. לסיכום- אל תהמרו על "המהמר".
תגובות