לכבוד ההרצאה הראשונה שלי בקורס לקולנוע דוקומנטרי במנשר החלטתי להעשיר את הספרייה שלי בעוד ספר מעשי בעברית העוסק בעיקר בפרקטיקות של קולנוע דוקומנטרי. קוראים לספר "אמנות התיעוד החזותי" של אלן רוזנטל והוא ספר סביר, אך פחות טוב מספרים דומים באנגלית דוגמת הספר של רביגר. מצאתי את הספר באתר האינטרנט של חנות הספרים תגא. הם הציעו לי לשלוח את הספר אלי, ואני, שרציתי לחסוך את מחיר המשלוח, החלטתי ללכת לחנות ולקחת את הספר בעצמי, בעצם הייתי יכול לדעת, שלי זה יעלה יותר.
אני מאוד אוהב חנויות של ספרים ישנים, וזו הפעם הראשונה שהגעתי לחנות של תגא, שנמצאת במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. אני יכול לשהות בחנויות כאלו שעות ארוכות ולא יכול להתאפק, תמיד אני יוצא משם לפחות עם ספר אחד- הפעם יצאתי עם שניים.
הספר הראשון הוא ספרו של דוד גרינברג "הקולנוע". גרינברג, שסרטו הנשכח "איריס" הוא אחד הסרטים הישראלים האהובים עלי, היה גם מבקר, היסטוריון ואחד מאנשי המפתח בתנועת "הרגישות החדשה". בתצורה שדומה לאלבומי הניצחון של אחרי מלחמת ששת הימים, גרינברג חוגג בספר הזה את אהבתו לקולנוע. בליווי תמונות שחור-לבן מקסימות הוא מתאר בתמציתיות את תולדות הקולנוע, הכוכבים הגדולים, המגמות, והתנועות השונות שפעלו עד 1967.
הספר השני הוא "ערב רגיל" של המשוררת והמתרגמת טל ניצן. טל ניצן היא חברה וירטואלית, מעולם לא נפגשנו, אבל ברגע של תקווה הבטחתי לה שאם עוד פעם אעשה אדפטציה קולנועית לשירה, אעשה זה את לשיר שלה. בספר הזה אני חושב שמצאתי את השיר. הנה הוא כאן, וכמה הוא יפה:
נוקטורן עם קצה/ טל ניצן
אולי הנצנוץ הקלוש מרחוק
הוא סיגריה אחות מהבהבת
בידידות אל זו שלי כמו שני
כלבלבים מתרועעים
שוכחים את בעליהם הקשורים
לקצה רצועה ואולי זה
תעתוע הטיפות באיזה פנס
ואין איש קשור לקצה סיגריה
בקצה שום חלון, משתוקק
לאצור משהו מהגשם הזה
שקיץ עריץ כבר אורב בו.
תגובות