נתחיל בווידוי- אחת מתוכניות הטלוויזיה שאני הכי אוהב מוקרנת בערוץ 1. איזה ערוץ? 1. לתוכנית קוראים "כך היה" ולמי שלא מכיר מדובר ברצף של קטעי ארכיון של ערוץ 1 המלווה בראיונות וקטעי קישור של יגאל רביד באולפן. בדרך-כלל אני צופה בתוכנית הזו באינטרנט ( שם אפשר להעביר את הקטעים הציוניים מדי בשבילי במהירות). לפעמים אפשר ליפול שם על קטעים מקסימים באמת. בשבוע שעבר, לדוגמא, שודר קטע בו המשוררת זלדה מקריאה שיר שלה. היא הצטלמה מהגב כי היא לא הייתה מוכנה שידעו איך היא נראית.
לפני מספר שבועות נסעתי לארכיון ערוץ 1 כדי לצפות בקטעי ארכיון בשביל סרט תיעודי שאני שוקל להתחיל לעבוד עליו. בין השאר ראיתי שם סרט של הבמאי מיכאל לב-טוב משנת 1975 בשם "המילים כדרכן" על המשורר יאיר הורביץ (שהוא אחד המשוררים האהובים עלי). מקובע בסטריאוטיפים על הבימוי בערוץ 1 ציפיתי לסרט כבד שיתאר באופן משמים את הורביץ, אבל קיוויתי, שלפחות אוכל לראות אותו בתנועה, מה שלא ראיתי מעולם. מייד בשוט הפתיחה של הסרט הבנתי שנפלתי לתוך סרט מלא הומור ומקסים.
לב-טוב הצליח לפצח בגאוניות רבה איך אפשר לעשות סרט דמות לא משעמם. הבחירה הראשונה שלו היתה לעשות סרט מוקומנטרי, עוד לפני שהיה ז'אנר כזה. הוא לקח את השחקן דורי בן-זאב והפך אותו ליוצר הסרט הפיקטיבי המכונה ק'. ק' הוא האיש שמוביל את הסרט, מקריין אותו ומופיע מדי פעם על המסך. מעבר לבחירה הזו, הנימה של הסרט היא נימה קלילה והוא מלא בגימיקים שהופכים את הצפייה בו לחוויה כיפית ולא לימודית.
הסרט מתחיל בשוט של ק' היושב מול מקרן שיקופיות/ פילם ישן ותוך כדי החלפת השיקופיות הוא מציג את הדמויות בסרט. בקטע אחר בסרט ק' יושב בבית-קפה בדיזנגוף, פתאום נשמע קול רמקול :" ק', יש לך טלפון, ק'…" הוא ניגש אל הטלפון ומתחיל לראיין טלפונית את גרושתו של הורביץ ושואל אותה:" למה התגרשת מיאיר?" הגרושה עונה כשהיא מצולמת עם הטלפון בחדר שלה, ואת השאלה הבאה שואל ק' כשהוא בכלל בטלפון ציבורי אחר, וכך הוא ממשיך לנדוד מטלפון לטלפון לאורך כל הראיון. בקטע אחר בסרט מופיעים שחקנים וכל אחד מהם שואל את הורביץ שאלות במתכונת של מכתבים למערכת. על השאלה "ממה מתפרנס יאיר הורביץ?" עונה ק' בשוט שבו מצולם הורביץ עובד כמגיה במעריב.
כשסיימתי לראות את הסרט שאלתי את הספרנית אם אני יכול לקבל עותק לצפייה בבית, היא אמרה שבשמחה אבל זה יעלה לי 600 ₪ בלבד. " אנחנו לא ספריית וידאו, אין לנו שום אינטרס שתיקח מפה סרט, אנחנו נותנים לך לצפות כבמאי כדי שתרכוש את החומרים לשימוש בסרטים שלך לפי התעריפים שלנו". לא התאפקתי, השגתי את הטלפון של לב-טוב והתקשרתי אליו לספר לו כמה אהבתי את הסרט ולשאול אותו איך הוא הצליח לעשות כזה סרט כל-כך מזמן ואולי אולי הוא יכול להגיד לי איפה אפשר להשיג עותק של הסרט בפחות מ-600 ש"ח. הוא אמר שאכן הסרט התקבל בסערת רגשות והיה מאוד לא אופייני לתקופה. הביקורות לא פירגנו ולא הצליחו להבין שחלק מהעניין בלעשות סרטים הוא לחדש ולא להיצמד לאופן בו נעשים סרטים. הוא סיפר שבאותה תקופה הוא עבד כ"פרילאנס" ברשות השידור ומי שהיה אז אחראי על תחום הסרטים הדוקומנטרים נתן לו חופש פעולה."תראה, זה סרט שאז לא ידעו להעריך, אבל עם הזמן אפשר להעריך אותו יותר".
ואני שואל, מי יוכל להעריך אותו? ואיך בכלל מישהו אמור לדעת שיש כזה סרט? ונגיד שהוא יודע, איך אפשר להשיג אותו? ומיכאל עונה שאין מה לעשות- " הם מימנו את הסרט וכל הזכויות נמצאות אצל ערוץ 1, אפשר להשיג עותק של הסרט רק דרכם". בבדיקה באתר של האוזן השלישית מצאתי שהסרטים היחידים בבימויו של לב-טוב שאני יכול לראות מחוץ לעמדות הצפייה של ארכיון ערוץ 1 הם פרקים מתוך "תקומה".כנראה, שככה זה כשהזכויות נשארות אצל גוף אחד שהוא זכיין. צריך להבין, שכשיוחנן צנגן מנכ"ל רשת, רוצה לשנות את החוק כך שכל הזכויות יהיו אצל גופי השידור ולא אצל המפיקים והיוצרים הוא בעצם מתכוון לייצר את אותו המונופול שיש לערוץ 1, לקבור גם את הסרטים של ההווה בתוך הארכיונים של העתיד, ולהשאיר אותנו עם מה שבוחרים להקרין לנו חברי המערכת של "כך היה".
* קריאה נוספת -יעלי אופיר על תעריפי השימוש בחומרי ארכיון בערוץ 1 ובערוצים אחרים.
תגובות