בסוף השבוע האחרון פורסמו ב"עכבר פולין" שתי רשימות שלי. זו הראשונה והיא מספרת על הסופר הפולני מארק חלאסקו שבימים אלו קרוב אל ליבי מאוד כי אני עובד על תסריט לסרט עלילתי שמבוסס על דמותו. זהו התסריט שעבורו קיבלתי מלגת פיתוח מקרן הקולנוע הישראלי.
הסופר הפולני מארק חלאסקו הוא גיבור תרבות בפולין. את הסיפורים שלו לומדים לבגרות, נכתבו עליו ספרים ועבודות דוקטורט ולפני מספר שנים נעשה עליו סרט דוקומנטרי פולני. מעטים הישראלים שזוכרים את חלאסקו, למרות שהוא בילה בישראל שנתיים מחייו, כיכב על דפי העיתונים בארץ וכתב מספר ספרים וסיפורים המציגים את ישראל באור מעניין ולא שגרתי.
אין תמונה שלו בלי סיגריה סטייל ג'יימס דין
כבר בשנות ה-50, כשהיה מארק חלאסקו בתחילת שנות ה-20 לחייו, הוא זכה לתהילה במולדתו. סיפוריו הקצרים, שקובצו בספר " צעד ראשון לעננים", הפכו לרבי מכר והרומן הראשון שלו "היום השמיני בשבוע" (שתורגם לעברית ביחד עם הסיפורים הקצרים) הפך לסרט שהתקבל לפסטיבל קאן בשנת 1958. אלא שהקבלה של הסרט לפסטיבל הנחשב שינתה את חייו של חלאסקו, ולא לטובה.
הגברת ההשפעה הסובייטית על החיים בפולין בסוף שנות ה-50 גרמה לכך שממשלת פולין הורתה למפיקי הסרט לוותר על ההקרנה בקאן מאחר והסרט פוגע בפולין. המפיקים סרבו, הסרט הוקרן, שר התרבות הפולני פוטר, ומארק חלאסקו זכה לפרסום בין-לאומי כאינטלקטואל פולני מרדן וזכה לכינוי "פאסטרנק הפולני" ששונה בהמשך ל"ג'יימס דין הפולני". חלאסקו ניצל את הביקור בצרפת כדי לפרסם מספר סיפורים, שלא עברו את משוכת הצנזורה הפולנית, בביטאון מפלגת ההתנגדות הפולנית בפריז "קולטורה". בתגובה לפרסום, נשלל דרכונו של חלאסקו והוא הוגלה מפולין.
בשנה שלאחר ההקרנה בפסטיבל קאן נדד חלאסקו בין פריז לברלין וניהל רומן סוער עם הכוכבת הגרמניה של הסרט, סוניה זימן. מראיונות שהעניק באותה תקופה עולה שהוא סבל מחיי הבורגנות הגרמנית וחיפש דרך לחזור לפולין אלא שהדבר לא עלה בידו. באותה תקופה הגיעו לישראל צעירים פולנים רבים שהכירו את חלאסקו, שלא היה יהודי, והעריצו את ספריו. אחד מהם שכנע את "מעריב" להציע לו עבודה וכך, בתחילת 1959 מצא עצמו הסופר בקיבוץ גן שמואל.
בימים שלאחר הגעתו לארץ לא פסקו עיתונאים מכל העולם להגיע לקיבוץ ולראיין אותו. לאחר שלושה ימים, בצעד ספק פוליטי ספק פרסונלי, החליטה מזכירות הקיבוץ לגרש אותו משם. הכותרת הראשית של מעריב היתה "פאסטרנק הפולני נתבקש אמש לעזוב את קיבוץ גן שמואל". חלאסקו עבר לתל-אביב, כתב מספר רשימות ל"מעריב", שעליהן, לטענתו, מעולם לא קיבל תשלום, ומצא עצמו מתגלגל בחצרות האחוריות של רחוב אלנבי, עוסק בעבודות מזדמנות וצריכת אלכוהול אינטנסיבית. "העולם הזה", שדיווח בהרחבה על מעלליו, כתב שכבר בשעות הצהריים ניתן לראות את הסופר הפולני המכובד שיכור.
לאחר שנתיים, עזב חלאסקו את ישראל, התחתן עם סוניה זימן וחי איתה בשוויץ. אבל הוא אהב מאוד את ישראל והקדיש לתקופה הישראלית שלו מספר ספרים – "להרוג את הכלב בשנית", "מומר ביפו", "כולם הפנו לו את הגב" ו"שנות העשרים היפות", שלא תורגמו לעברית. הספרים מציגים בשפה קולחת את חייו של חלאסקו בישראל- בחצרות האחוריות של אלנבי, בנדודיו לאילת, בישיבה בכלא הישראלי ובשיטוטים בין דמויות הזויות בשולי החברה- זונות, סרסורים, פושעים קטנים ושאר טיפוסים צבעוניים המנסים לשרוד במדינה, שדרך הפילטר של חלאסקו, נדמית כגרסה היהודית שלאחר השואה של "המערב הפרוע".
ב- 1969, לאחר גירושים מסוניה זימן ולאחר ניסיון לא מוצלח להיכנס לתעשיית הסרטים בהוליווד, הוא היה בדרכו לשוב לישראל. הוא עצר בגרמניה כדי לחתום על חוזה חדש לכתיבת תסריט, אך באותו לילה, בגיל 35 בלבד, הוא השתכר ונטל כדורי שינה רבים ומת. עד היום לא ברור אם התאבד או מת מוות טבעי. לאור הקשר המתהדק בין התרבות הפולנית והישראלית בשנים האחרונות, נראה שהגיע הזמן למצוא את הדרך לאפשר לקורא הישראלי לקרוא בעברית את חלאסקו, אולי הסופר הפולני בעל החיבור החזק ביותר לישראל.
פורסם בשינויים קלים ב"עכבר פולין".
תגובות