את הימים האחרונים ביליתי בפאריז. בעיקר, עבדתי שם על תרגומים מ"וולוף" (שזו השפה בסנגל) לאנגלית בשביל הסרט החדש שלי "המלך לאטי הראשון", אבל גם ראיתי ונשמתי עיר אחרת, עיר שאני מאוד אוהב. בכל פעם שאני יוצא מפאריז אני מקפיד לקנות כמות כרטיסי רכבת תחתית שתשאיר לי בארנק כרטיסים לפעם הבאה. תמיד אני חושב שזה דבר אופטימי להניח שתהייה פעם הבאה. הפעם, אני ממש מקווה שהתקרבתי לפאריז, אני מאוד רוצה לעבור לגור שם לתקופה. אם למישהו יש משהו מעניין להציע לי לגבי פאריז, החודשים הקרובים הם תקופה נהדרת לעשות את זה. אני מחפש מה התירוץ שבשבילו אני אעבור לגור בפאריז ואוכל לקנות חופשי חודשי למטרו במקום "קרנה".
הביקור הזה בפאריז, העלה אצלי בפעם הראשונה את המחשבה שאולי זה מזל גדול שאין רכבת תחתית בתל-אביב. הפריזאים, כמו סינדרלות קטנות, חוזרים הביתה עם המטרו האחרון מה שמקבע את השעה 12:45 כשעה שבה נגמרים רוב חיי הלילה בעיר. להפקיד את זמן כיבוי האורות של העיר שלך בידי מנכ"ל של חברת רכבות זה טירוף מוחלט.
יש דרגות פלצנות שככל הנראה לעולם לא נגיע אליהן בתל-אביב. הסתובבתי עם חברי הצרפתי המעודכן והמבין (שלבש ג'ינס שאליו מחובר השלט של האייפוד שלו), והוא לקח אותי לאחת מהחנויות הכי מעוצבות שראיתי מימי, היה שם הכל- שעונים, וילונות, די.וי.די, תכשיטים, בגדים. שאלתי: " מה זה החנות הזאת?" הוא אמר:" זו חנות קונספט", "כן, אבל מה הקונספט?" "הקונפסט הוא שכל דבר שיש בחנות הזו יהיה באופנה בעוד שלושה חודשים מהיום", והוסיף " למטה יש waterbar, רוצה לשבת שם?" שאלתי: "אני רוצה לראות, מה זה? " כשאני מדמיין באר קונספט ייחודי שכולו עשוי ממיטות מיים ומעוצב כמו לונה-גל קטן. "אין מה לראות, זה באר לאניני טעם, יש בו יותר מ-100 סוגים שונים של מיים מינרלים מכל רחבי העולם". לצערי, אני חושש שזו לא היתה בדיחה סטייל "קפה כאילו" התל-אביבי, והיו שם הרבה אנשים שהתייחסו לבאר הזה מאוד ברצינות.
את עבודת האמנות הכי מעניינת השבוע פגשתי בתערוכה של הקולנוען והאמן האיראני עבאס קיארוסטמי במרכז פומפידו. העבודה ששמה “sleepers” מוקרנת על רצפת המוזיאון. זהו סרט שהאורך המוצהר שלו הוא 94 דקות ומצולם בו זוג אנשים ישנים במיטה מאוד לבנה עם מצעים מאוד לבנים בשוט אחד ממצלמה הממוקמת מעל המיטה. הם בעיקר ישנים, אבל משהו באינטימיות הזו שלהם מעורר חשק להישכב לידם על רצפת המוזיאון ולישון. אחרי 10 דקות של צפייה מהופנטת בנשימות שלהם, הבחורה התעוררה פתאום, היא קמה מהמיטה, והספיקה להפריד את התחתונים מהחריץ לפני שיצאה מהפריים כדי להשתין ואחר-כך חזרה לתוך המיטה והמשיכה לישון. לצערי, לא יכולתי להישאר במוזיאון לאורך כל העבודה הזו, אבל אם מישהו נקלע לשם, אני אשמח אם הוא יספר לי האם קרה עוד משהו מסעיר בין בני הזוג הישנים במיטה הלבנה או שהייתי מאוד בר-מזל על שהספקתי לפחות לחזות בבחורה ההולכת לשירותים.
תגובות