מתי שמואלוף פרסם בשבוע שעבר מאמר מאת הקולנוענים ימין מסיקה וירמי קדושי שבו הם פרסו את טענותיהם נגד שיטת "הפקות המקור" ו"נאותות ההפקה" ונגד גופי השידור, הקרנות ואיגודי היוצרים השונים שמשתפים איתם פעולה. רציתי לכתוב תגובה למאמר, אבל הבג"צ (המומלץ מאוד לקריאה לכל מי שמתעניין בתחום הטלוויזיה בישראל) שהוגש לפני מספר ימים על-ידי איגודי היוצרים נגד הרשות השנייה, הזכייניות של ערוץ 2 וערוץ 10, נותן לדעתי חלק ניכר מהתשובות למאמר של מסיקה וקדושי.
קריאה בעתירה הזו מסבירה היטב למה הרגולציה חשובה, מה יקרה אם תינתן לגופי השידור הרשות לשדר מה שהם רוצים (אמריקניזציה של המסך ויצירת טלנובלות ושעשועונים מקוריים בלבד), ומתארת את האופן המדהים שבו גופי השידור מתעלמים מההבטחות שניתנו במכרז באופן שיטתי וללא כל בושה. העתירה מתארת גם איך הרשות השנייה נמנעת מלהפעיל סנקציות כנגד הערוצים שלא עומדים במחויבות שלהם, כי במועצת הרשות יושבים מינויים פוליטים שמפחדים להסתכסך עם בעלי ההון שמחזיקים במניות גופי השידור.
במעבר חד, אני אספר שבשבוע שעבר ביימתי סרט תדמית לסטארט-אפ רפואי. זה היה כיף, מעניין, אבל בהחלט לא הדבר הכי יצירתי שעשיתי. השותפים שלי ליצירת הסרט הזה היו אנשים ממרכז "התעשייה"- שחקן שבמוצ"ש הקודם הופיע בו-זמנית בשני ערוצי שידור- בתפקיד מרכזי בסרט קולנוע ישראלי מוצלח ששודר בערוץ הסרטים, ובתפקיד ראשי בסדרת הטלוויזיה עתירת הרייטינג "הבורר", וצלם שהוא אחד המועמדים המרכזיים לאוסקר הישראלי בקטגוריית הצילום ולפי ההימור שלי הוא יהיה גם הזוכה. העובדה ששני אנשים כאלה לגמרי לא עסוקים ונאלצים לעבוד על סרטים מסחריים שגם מבחינה יצירתית וגם מבחינה כלכלית הם לא מספקים מעציבה אותי. איך זה קשור? זה קשור, כי אם הרשות השנייה הייתה גורמת לזכיינים לעמוד בהבטחות שלהם ולהוציא את הכסף שהם מחויבים להוציא על הפקות מקור לשני האנשים האלה לא היה זמן לנשום והם היו יכולים להתפרנס בכבוד מעשייה יצירתית.
בחזרה אל המאמר של מסיקה וקדושי: אני לא מסכים עם חלק ניכר מהמאמר הזה ובטח שלא מסכים עם השיטה הקפיטליסטית שהוא מציע להנהיג במקום השיטה הקיימת. אני מאמין שמאבק האיגודים צריך ורוצה לשרת גם קולנוענים כמו מסיקה וקדושי או גרובייס מהמגזר החרדי. אני די בטוח שהיכולות שלהם אחרי ניסיון של יותר מעשרה סרטים עלילתיים, שכל אחד מהם יצר, עולות על היכולות של כל בוגר אוניברסיטה ויהיה מלומד ככל שיהיה. אני בטוח שאם יינתן להם התקציב הדרוש הם יצליחו לעשות סרטים וטלוויזיה לא פחות טובה ממה שאנחנו רואים על המסכים. אם מסתכלים היטב על העתירה רואים שיש אפילו הגדרה ל"תוכניות מועדפות" שהוא, בין השאר, סוג הקולנוע שיוצרים מסיקה קדושי וגרובייס. המסקנה היא שאם העתירה לבג"צ תצליח גופי השידור יהיו מחויבים להשקיע הרבה מאוד כסף ביצירה של אנשים שהם ממש לא הזרם העיקרי של העשייה הישראלית בשנים האחרונות.
לדבר אחד מהמאמר של מסיקה אני כן מסכים: קיים עיוות לא הגיוני שהורג את הקולנוע העצמאי באמת (הקולנוע שלא מחכה לכסף של קרנות, וגופי שידור אלא מפיק אותו בעזרת סכום כסף קטן והרבה טובות מחברים) בכל השיטה של הפקות מקור ונאותות הפקה. העיוות הוא שגופי השידור לא מקבלים הכרה כהשקעה בהפקת מקור בקניית סרט שהושלם. זאת אומרת הם מחויבים להשקיע סכומים של מאות אלפי שקלים בהפקה מקורית לפני תחילת העבודה על הסרט, אך אם יוגש להם אותו סרט לאחר שצולם, נערך והושלם כסרט מעולה בהשקעה עצמית הם יציעו למפיק הסרט את אותו סכום שאני הרווחתי משבוע אחד של בימוי סרט תדמית, וסכום כזה לא מאפשר לך לשלם משכורות בדיעבד למי שעבד על הסרט שלך אלא רק להזמין את כל מי שעזר לך לארוחת ערב אחת במסעדה. העיוות הזה גורם לכך שאם אתה לא מסיקה או גרובייס ואין לך יכולת להפיץ את הסרטים שלך בקיוסקים, בתחנה המרכזית או באתר האינטרנט של סרטי הקהילה החרדית, אין שום היגיון כלכלי או אפילו סיכוי כלכלי בהפקת סרטים כמו "אלנבי רומאנס" המקסים.
לסיכום, אני תולה תקוות רבות בעתירה הזו. אולי זה נאיבי, אבל אני מאמין שלשם שינוי, הפעם, הצדק המשפטי והכללי יהיו באותו צד. אני מציע לכל היוצרים למרק את התסריטים וההצעות לפרויקטים שלהם, כי אם הבג"צ הזה יתקבל, פתאום יהיה הרבה כסף שאותו יצטרכו להשקיע הזכייניות במהירות רבה, וביום הזה כדאי שנהייה מוכנים עם הצעות ראויות.
פרסם תגובה