כשהתחלתי לעבוד על "שיר אהבה אחר" אמרו לי כמה מחברי הפסימיסטים- "פשוט רד מזה, אתה בחיים לא תמצא שחקנים מבוגרים שיסכימו להתפשט מול המצלמה", אבל אני האמנתי שבסוף אגיע לאנשים הנכונים. אחרי חיפוש ארוך, פנייה בערך לכל שחקן ושחקנית מעל גיל 70, טריקות טלפון ואמירות כמו "תפסיק להטריד אותי", סוכנת שחקנים שצחקה לי בפנים ואמרה ש"אני לא מלהקת פורנו", מצאתי את יוסף כרמון ורות גלר.
יוסף בכלל לא הבין על מה המהומה, כשנפגשתי איתו הוא אמר: " זה הסרט, נשמע לי יפה, ואני איתך". רות גלר יותר חששה. אני חושד שהיא בכלל לא קראה את הסינופסיס לפני שהסכימה כי כשהגענו יוסף ואני לביתה לחזרה הראשונה, היא פתחה עלי עיניים ואמרה: " זה בעירום מלא? בגילי? " ואני אמרתי ש"כן" וקצת הובכתי ולא ידעתי בדיוק מה עוד אפשר להגיד, אבל אז יוסף נכנס לתמונה ושכנע אותה שזו אמנות ופשוט צריך לחיות את זה, כאילו זה החיים, והיא הסתכלה עלי ועליו ובסוף אמרה "טוב, לא יכול להיות שיצא משהו מכוער למישהו עם עיניים כל-כך יפות". וככה יצא שאני חייב את הקיום של הסרט הזה בעיקר ליוסף כרמון וקצת לעיניים שלי…
בסוף השבוע הקרוב תערך בסינמטק ת"א רטרטוספקטיבה לשחקן יוסף כרמון ובתוכה בשבת בשעה 17:00 יוקרן גם מקבץ סרטים קצרים ובתוכו גם "שיר אהבה אחר". אני אהיה שם, וגם אתם מוזמנים כי לא בכל יום יש הזדמנות למחווה לשחקן כל-כך טוטאלי כמו יוסף כרמון.
עוד קצת מילים על "שיר אהבה אחר"- כאן.
פרסם תגובה