בשנת 2003 אחרי שביימתי את הסרטון "נשיקה היא נשיקה היא נשיקה" הבנתי משהו מוזר וחדש לגבי הכח של המצלמה. תמיד היתה לי הרגשה שיש שתי תגובות אפשריות למצלמה, אנשים שאוהבים מצלמות ואז כשאתה מצלם אותם הם פורחים (בדרך כלל, האנשים האלה פחות מעניינים אותי) ואנשים שמפחדים ממצלמות ואז הם נבוכים ומתרגשים ובדרך כלל מהצילומים שלהם לא יוצא שום דבר שאפשר להשתמש בו. כשצילמתי את סרטון הנשיקות הבנתי שלמצלמה יש כח אחר – המצלמה יכולה לשמש בתור תמריץ עבור אנשים כדי לעשות משהו שהם היו מתים לעשות, אבל בחיים לא היו מעזים. למסקנה הזאת הגעתי כשצפיתי בחומר הגלם של סרטון הנשיקות. האנשים שצילמתי לסרטון נבחרו לצילומים כי הביעו סלידה מהרעיון להתנשק עם מישהו שמסמל עבורם קו אותו הם לא מוכנים לחצות. מצד שני, הם ידעו מראש שהרצון שלי הוא שבסופו של דבר הם יתנשקו עם מי שיושב איתם על הספה. אם הם ידעו מראש ובכל זאת הגיעו ליום הצילומים, אז כנראה שהם בכל-זאת רצו לעבור את הגבול שהם עצמם קבעו והחליטו לעשות את זה בחסות המצלמה. המצלמה ואני (כבמאי שאומר להם מה לעשות), שימשנו בסרטון הזה, כתירוץ לעשות משהו שהם לא מעיזים לעשות בחיים הרגילים שלהם. חשבתי אז על מצלמה כמו סוג של אלכוהול המאפשר לך להיות טיפה שיכור ולהתחיל עם הבחורה שבחיים לא היית מעיז להתחיל איתה.
בעזרתו של קובי צאיג, הצלם (שעבד איתי מאז על רבים מהפרויקטים שלי), התחלנו לצלם סיפורים של אנשים שהמצלמה שימשה בהם כמו אלכוהול. המלהיב בסיפורים היה הסיפור של גדי- גדי היה אז עו"ד בן שלושים וסיפר לי על ההתאהבות הראשונה שלו במירב בכיתה א'-ב'. הוא תאר כמה הוא אהב אותה ואיך אף-פעם הוא לא העז לספר לה על זה. עוד הוא סיפר, שבזמנו, היה לו חלום שהיה חוזר על עצמו כל לילה: הוא הולך לים, ופתאום הוא רואה את מירב טובעת וצועקת הצילו, אז הוא רץ לתוך הים ומציל אותה, סוחב אותה על הידיים החוצה, והיא מסתכלת עליו במבט שאומר:" אני אוהבת אותך גם". מאז כיתה ח' גדי לא דיבר עם מירב, מאז סוף התיכון הוא לא ראה אותה. במהלך הצילומים הוא מנסה לאתר אותה, מדבר עם אבא שלה ונלחץ משיחה עם החבר שלה, הם נפגשים בבית הספר היסודי שלהם, הוא מספר לה כמה אהב אותה ומגלה שלא היה לה שמץ של מושג, ואז מספר לה גם על החלום. למרות שכל הסיפור מרגיש לה קצת מטורף, היא מחליטה לממש עבורו את החלום. הם הולכים לים והוא מביים את הסצנה שבה היא טובעת והוא מציל אותה.
בזמן שערכתי את הסיפור הזה, עם העורך רון עומר, חשבנו שאפשר להפוך את זה לסדרה שתקרא "הסצנה החסרה". בנוסף לסרטון המצולם של גדי שהאורך שלו היה 12 דקות, ניסחתי מסמך שהכיל את הרעיון ובקצרה סיפורים נוספים שהתאימו לפורמט, אותם מצאנו במהלך התחקיר. ניסיתי, ביחד עם המפיק עמי אמיר ממטר הפקות, למכור את הרעיון לגופי השידור. משום מה, אף אחד לא רצה את זה, אני לא לגמרי בטוח למה. התגובות שקיבלנו היו בעיקר: "זה מקסים, אבל זה לא מה שיביא לנו 25 אחוזי רייטינג".
את הפיילוט המצולם, אני לא יכול, לצערי, להעלות כאן, אבל הנה המסמך שהגשנו:
הסצנה החסרה*- פורמט לסדרה דוקומנטרית עם טוויסט.
אם היית יכול לשכתב את התסריט של החיים שלך, איזו סצנה היית מוסיף או משנה?
לכל אחד מאיתנו יש רגעים בהם אנחנו חושבים: " אם רק יכולתי לחזור אחורה בזמן הכל היה משתנה". לדוגמא: מישהו פיטר אותך מהעבודה, ואתה יצאת מהמשרד שלו שותק ועם דמעות בעיניים. אבל בעצם רצית להגיד לו בדיוק מה אתה חושב עליו, להפוך עליו את השולחן ולסיים בטריקת דלת כזו שכל המשרד ישמע. התוכנית מאפשרת לגיבורי הסדרה לביים עבור עצמם את הסצנה החסרה שלהם כפי שהם רואים אותה בדמיונם, ולסגור את העניין שנשאר פתוח.
ארבל, בת 30, היתה מאוהבת בחברה הכי טובה שלה בבית הספר התיכון, התוודתה בפניה ונדחתה, היא קיבלה ממנה הזדמנות שנייה לנשק אותה במהלך הטירונות בשירותים מסריחים בבה"ד 7, אבל לא ניצלה אותה, ארבל מנסה להחזיר את החברה לשם, אבל הפעם לנשק אותה. ענבל, בת 22, גנבה מאבא שלה בגיל 7 מדליה שסבא שלה הכין לו לבר-מצווה, ונתנה אותה לשתי בנות מקובלות מהכיתה שלה כדי שיהיו גם חברות שלה, המדליה נעלמה וענבל רוצה לחפש אותה בבית של החברות שלה ולהביא את המדליה בחזרה לאבא שיחבק אותה ויגיד לה שהוא סולח לה על הגניבה. אילנית היתה כבר מתחת לחופה עם גיא, אבל בשנייה האחרונה ברחה, 12 שנים עברו מאז בהן היא לא ראתה את גיא, היא רוצה להתנצל בפניו ולאפשר לו לשבור את הכוס. בגיל 12 יוסי הכניס מכות רצח לליאת בגלל שהיא המשיכה לענות על שאלות של המורה בזמן ההפסקה, כמה ימים אחר-כך היא התחילה ללמוד ג'ודו ונעשתה סגנית אלופת ישראל, היום בגיל 25 היא רוצה למצוא את יוסי ולהזמין אותו לדו-קרב בחצר בית הספר. מיקי ואלירן היו החברים הכי טובים מגיל צעיר, בגיל 12 הם ביצעו את הגניבה הראשונה שלהם מחנות הממתקים של אברהם, בגיל 18 הם נתפסו בפריצה לבית פרטי, והסתכסכו על רקע האשמות הדדיות. שניהם השתחררו כבר מהכלא, ומאז לא בקשר, מיקי, היום, מציל בחוף הים, רוצה לשחזר את הגניבה הראשונה מהקיוסק של אברהם, הגניבה שייסדה את הקשר ביניהם ועל-ידי כך לחזור לחברות הטהורה. דפנה, בת 40, היתה מלכת הכיתה, נעמה היתה הילדה הכי דחויה, יום אחד בכיתה ו' דפנה אמרה לנעמה: " תשמעי נעמה, יש לך את השיער הכי מכוער בעולם" יום אחרי זה נעמה גזרה לעצמה את השיער. דפנה מרגישה אשמה עד היום ורוצה למצוא את נעמה, להתנצל, ולאפשר לה לעשות לדפנה איזו תספורת שהיא רוצה.
הסיפורים נשזרים זה בזה בעריכה מקבילה וכל פרק נע בין מספר סיפורים שמתחילים בפרק אחד ומסתיימים בפרקים אחרים. כל אחד מהסיפורים מכיל את התיאור של הסצנה החסרה והחשיבות שלה בעיני הגיבור , את הנסיונות של גיבור הסיפור להפיק ולביים את "הסצנה החסרה" שלו עם האנשים האמיתיים הקשורים בסיפור, ובסופו של דבר הסצנה עצמה וההרגשה של הגיבור לגביה ולגבי המימוש שלה.
* סצנה- אירוע בסרט המתרחש כולו במקום אחד ובזמן אחד. כשמקרינים סרט בתהליך וחסרה סצנה מסוימת, שעדיין לא צולמה, נהוג להשתמש בכיתוב scene missing.
לפני כשנה, עשיתי נסיון נוסף להרים את הפרוייקט הזה בעזרת חברת הפקה אחרת, אבל גם הנסיון הזה לא צלח, וכך גם הרעיון הזה שוכב לו בתחתית ההארד-דיסק. בינתיים, אני מסתפק באיסוף סיפורים על סצנות חסרות שונות ומשונות. מהי הסצנה החסרה שלכם?
